הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - ביטול החרגת תאגידים בנקאיים וביטוחיים), התשפ"ו-2026

יחולו על שירות הניתן בידי תאגיד בנק כמשמעותו בחוק הבנקאות)שירות ללקוח(, התשמ"א–1981, על המפקח על הבנקים והממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון. הגנת הצרכן. בשני קצותיו" – מחד גיסא לדאוג ליציבות הפיננסית של הבנקים, ומאידך גיסא לדאוג להפחתת העמלות לגבי הפיקוח על חברות הביטוח יש ניגוד עניינים טבוע בעניין זה. דוגמה לכך ניתן למצוא בפרסום מחודש שערך וסירב לפרסם את שמות המבוקרים ושיעור הליקויים. סעיף 39 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981)להלן – חוק הגנת הצרכן(, קובע כי הוראות החוק לא מבטח וסוכן ביטוח כמשמעותם בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א–1981, ועל נותן שירותים פיננסיים כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים)שירותים פיננסיים מוסדרים(, התשע"ו–2016. כתוצאה מכך, הפיקוח על הבנקים, על חברות הביטוח ועל נותני שירותים פיננסיים נותר בידי בנק ישראל, בשל כך, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן אינה מוסמכת לעסוק, בין היתר, בסוגיות צרכניות הנובעות משירותים בנקאיים הניתנים על ידי הבנק ללקוח. יש לציין בהקשר זה כי הקמת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן בשנת 2006 נועדה לקדם את תחום הצרכנות, לרבות אכיפה פלילית ומינהלית של חוק הצורך בהחלת חוק הגנת הצרכן על השירות הבנקאי ללקוח עלה, בין היתר, גם לאור היות בנק ישראל הן האחראי הבלעדי על הבנקים והן האחראי על היציבות הפיננסית במשק. במצב דברים זה נדמה כי במקרים רבים יציבותם הכלכלית של הבנקים עדיפה בעיני הבנק המרכזי על פני טובת הלקוח הקטן. בהנחת עבודה זו יש משום ניגוד עניינים טבוע בפיקוח בנק ישראל על הבנקים, שכן לא ניתן "לאחוז במקל שהם גובים מלקוחותיהם, כאשר ברקע הנימוק של הבנקים לייקור העמלות הוא הגידול ב"עלויות". גם ינואר 2015 על כך שאגף שוק ההון במשרד האוצר מצא כשלים באשר להתנהלות סוכני פנסיה בביקורת גם אם ראוי לשמור על יציבותם של הבנקים, של חברות הביטוח ושל נותני שירותים פיננסיים בישראל, שהרי יש בכך כדי לשמר את יציבות המשק הישראלי כולו, יש לזכור כי סוגיית הסדרת היחסים