הצעת חוק העונשין (תיקון - איסור על עינויים ועל יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל), התשפ"ו-2026

להשלכות פיזיות, נפשיות ותפקודיות קשות. בשל כך, לאיסור על עינויים שמור מקום מיוחד במשפט ניתן לפגוע בו אף בעתות מלחמה, אי-יציבות פוליטית או נסיבות חריגות אחרות. האיסור חל במסגרת הפעלת סמכויות המדינה כלפי אזרחיה וכלפי אנשים אחרים אשר נמצאים תחת שליטתה והחזקתה. 94/5100 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל. שם נקבע כי "ראשית, חקירה סבירה היא הוא גם כבודו של האדם הנתון לחקירה... מסקנה זו עולה בקנה אחד עם המשפט הבין-לאומי ההסכמי – מוחלטים. אין להם חריגים, ואין בהם איזונים." "אכן, בשיטתנו המשפטית קיים איסור מוחלט על השימוש בעינויים." לאמנת ג'נבה הרביעית בדבר הגנה על אזרחים בימי מלחמה משנת 1949(. לאמור, הוועדה רואה חשיבות בקליטה מפורשת של הנורמות הבין-לאומיות לגבי פשעי מלחמה למשפטה עינויים ויחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל פוגעים פגיעה קשה וחמורה בכבודם, בנפשם ובגופם של בני אדם ומטרתם היא לשבור את רוחו ונפשו של הקורבן. עינויים ויחס מן הסוג האמור עלולים לגרום הבין-לאומי. מדובר באיסור מוחלט, אשר אין לחרוג ממנו או לאזן אותו אל מול איסורים אחרים, ולא האיסור על עינויים ויחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל מהווה נורמת יסוד משפטית. האיסור מופיע בסעיף 5 להכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות אדם משנת 1948. כמו כן, הוא מעוגן באמנות זכויות אדם, במשפט הבין-לאומי ההומניטארי ובמשפט הפלילי הבין-לאומי. האיסור אף מהווה דין מנהגי ולפיכך מחייב את כל המדינות. במשפט הישראלי הוכר האיסור המוחלט על נקיטת עינויים ויחס אכזרי בבג"ץ חקירה ללא עינויים, ללא יחס אכזרי או בלתי אנושי כלפי הנחקר וללא יחס משפיל כלפיו... כבוד האדם אשר ישראל צד לו – האוסר על שימוש בעינויים ב"יחס אכזרי, לא אנושי ומשפיל". איסורים אלה הם לאחרונה חזר על כך בית המשפט העליון בבג"ץ 12/5512 אסעד אבו גוש נ' היועץ המשפטי לממשלה: ב-22 באוקטובר 1986 חתמה מדינת ישראל על האמנה הבין-לאומית נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים)להלן – האמנה נגד עינויים(. ביום 4 באוגוסט 1991, אושררה האמנה על ידי מדינת ישראל והיא נכנסה לתוקף. בעשותה כן, התחייבה המדינה לנקוט באמצעים יעילים תחיקתיים, מנהליים, משפטיים או אחרים למניעת עינויים בכל שטח שבסמכותה השיפוטית ולהבטיח כי עינויים יהוו עבירה על פי הדין הפלילי המדינתי)סעיפים 4,2 באמנה נגד עינויים, וכן סעיפים 147-146 מדינת ישראל הכירה בחשיבות עיגון עבירת העינויים זה מכבר, אם על ידי גופי הממשל השונים או ועדות רשמיות מטעם הממשלה. כך, ביום 6 בפברואר 2023, פורסם חלקו השני של דוח ועדת טירקל לבדיקת אירוע המשט הימי מיום 31 במאי 2010 בנושא "מנגנוני הבדיקה והחקירה בישראל של תלונות וטענות בדבר הפרות של דיני הלחימה על פי המשפט הבין-לאומי", ובו המלצות הוועדה לעניין מנגנוני הבדיקה והחקירה של תלונות בדבר הפרות של דיני הלחימה. בהמלצות הראשונות בדוח, קובעת הוועדה כי יש ליזום השלמת חסרים בחוק הפלילי הנוגעים לאיסורים בין-לאומיים להם מדינת ישראל מחויבת. הוועדה מתייחסת ספציפית לעיגון האיסור על עינויים בחוק הפלילי הישראלי ומציינת: "...יש לוודא שהאיסור המוחלט במשפט הבין-לאומי על עינויים והתעללות נקלט כהלכה לדין הישראלי. זאת, על מנת לאפשר'ענישה פלילית אפקטיבית' של מי שמבצע פשעי מלחמה, כנדרש על פי הדין הבין-לאומי. בנוסף