הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון - תגמול מבוסס איכות בענף ההעסקה הקבלנית), התשפ״ו-2026

העובדים. בפועל, חלק ניכר מרווחי חברות קבלני השירות נוצר באמצעות פערים בין עלות ההתקשרות עם מנגנוני הנהלת החשבונות של הקבלן. ניסיון העבר מלמד כי עיקר ההפרות של זכויות עובדים מתקיימות המוקנות לעובד מכוח דיני העבודה. התשנ"ג–1993, קובעת כי במכרז לרכישת עבודה או שירותים עתירי כוח אדם – תידרש המצאת תצהיר דיני העבודה, צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים החלים על המציע כמעסיק לשם אספקת העבודה או ענף ההעסקה הקבלנית מאופיין מזה שנים במתח מובנה בין רווחיות הקבלן לבין שמירה על זכויות מזמין השירות לבין התמורה המועברת לעובד, לעיתים תוך שחיקת שכר ופגיעה בזכויות סוציאליות. ענף זה מאופיין במורכבות פיקוחית מובנית, הנובעת לעיתים מהפרדה בין האתר בו מבוצעת העבודה לבין על רקע פערים בין שעות העבודה שבוצעו בפועל לבין הדיווח המופיע בתלושי השכר וכן פגיעה בזכויות הוראות שונות בחקיקה נועדו למנוע זאת, וכך סעיף 28 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב–2011, קובע כי אם הסכם ההתקשרות עם קבלן שירות בתחומים הקבועים לפי אותו חוק, לא כלל רכיבים מסוימים לרבות אלה שנקבעו בתקנות לפי הסעיף האמור, המזמין עשוי להיות אחראי לתביעה אזרחית של העובדים ולא ייהנה מהגנות מסוימות. כמו כן תקנה 6)א()4(לתקנות חובת המכרזים, בכתב של המציע ושל בעלי הזיקה אליו, בדבר קיום חובותיו של המציע בעניין שמירת זכויות עובדים, לפי השירותים. נוסף על כך סעיף 2ב לחוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל"ו–1976, מגביל אפשרות התקשרות של גוף ציבורי בעסקה עם מי שהורשע בעבירות מסוימות על חוקי עבודה. אולם מנגנונים אלה אינם יוצרים תמריץ חיובי לקיום העסקה הוגנת, יציבה ואיכותית. מצב זה מוביל לריבוי הליכים