הצעת חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל (תיקון - הכרה בגיבורי מלחמת השחרור), התשפ"ו-2026

כללי בהמשך. אולם, בפועל חלוקת שאר האותות לא התקיימה. מסודר, רק חלק מהצל"שים הגיעו לטיפולה. מלחמת השחרור)התש"ח – התש"ט(הייתה מלחמת הקיום הראשונה של מדינת ישראל, במהלכה גילו אלפי לוחמים גבורה יוצאת דופן והקריבו את חייהם למען הקמת המדינה וקיומה. בשנים 1949-1948 מינה הרמטכ"ל שתי ועדות רשמיות שתפקידן היה לבחון מעשי גבורה ולקבוע את זכאותם של לוחמים לאותות גבורה. הוועדה השנייה גיבתה את עבודת הוועדה הראשונה והגישה המלצות ברורות ל-280,1 חיילים לקבלת אות גבורה בשבע רמות שונות. ביולי 1949 חולקו 12 אותות "גיבור ישראל" – הרמה העליונה ביותר. עיתוני התקופה פרסמו הודעות רשמיות של צה"ל כי שאר האותות יחולקו העוול שנגרם הוא כפול. ראשית, כלפי 280,1 לוחמים שוועדות צה"ל אישרו כי הם ראויים לאותות, אך מעולם לא קיבלו הכרה רשמית במעשיהם. כשליש מהם נהרגו במעשה גבורתם. שנית, כלפי כ-200 לוחמים שקיבלו צל"ש אלוף ומטה בין השנים 1948 עד 1970, אך לא נדונו בוועדת ההמרה שהוקמה בעקבות חקיקת חוק העיטורים לצבא הגנה לישראל, התש"ל–1970)להלן – חוק העיטורים(, בשנת 1970. ועדת ההמרה אמנם התכנסה והמירה צל"שים ישנים לעיטורים חדשים, אך כנראה בשל העדר תיעוד לאורך השנים פנו משפחות רבות לרמטכ"ל בבקשה לבחון את מעשי הגבורה של יקיריהם. התשובה שהתקבלה באופן עקבי הייתה דחייה על הסף, תוך טענה כי "כחלוף הזמן אין אפשרות לבדיקה". עמדה זו מבטאת תפיסה שלפיה קיימת "התיישנות לגבורה" – תפיסה שאינה עולה בקנה אחד עם ערכי המדינה והצבא. בצבאות מתקדמים בעולם, ובמיוחד הצבא האמריקני, מקיימים נוהל ברור שלפיו כאשר מגיע