הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שינוי שיטת חישוב דמי חניה בחניון ופטור מתשלום עבור עשר הדקות הראשונות), התשפ"ו-2025

זמן חניה הנמוך משעה, אך מנגד, הועיל למי שחנו לפרק זמן שעולה על שעה. הנוהג האמור צומצם או הופסק במקרים רבים, מה שלא היטיב עם נהגים החונים לפרק זמן קצר. 1 דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 7, עמ' 173. טרם כניסתו לתוקף של חוק לתיקון פקודת התעבורה)מס' 136(, התשפ"ה–2024)להלן – תיקון מס' 136(, קבע סעיף 70ב1 לפקודת התעבורה כי משעת החנייה השנייה ואילך מחויב מפעיל חניון לגבות דמי חניה לפי יחידות זמן של רבע שעה. מודל הגבייה האמור יצר במקרים רבים גבייה של תשלום גבוה עבור לצד זאת, ברשויות מקומיות ובחניונים רבים התקבע נוהג שלפיו בעד עשר הדקות הראשונות של החניה לא נגבו דמי חניה, בין אם באופן רשמי ובין אם כמדיניות הנהוגה בפועל, וזאת כדי לאפשר ללקוחות החניון להוריד ולאסוף נוסעים, לבצע מטלות קצרות, או להיכנס לחניון לצורך התמצאות או חיפוש חניה – ללא תשלום. עם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 136, שקבע כי דמי חניה יחושבו לפי דקות, תיקון מס' 136, נועד להקל על הציבור ולהפחית את המחיר עבור מי שמעוניינים לחנות לפרק זמן קצר, כך שלא ייגבה תשלום עבור "שעה שלמה" בגין חניה בת כמה דקות. אלא שבפועל, שינוי מודל