חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה (עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה), התשפ"ו-2026

בעת התפרצות נגיף הקורונה ובמהלך מלחמת חרבות ברזל הופעל הסדר שאפשר דיונים בעניינם של עצורים ואסירים בהיוועדות חזותית במגוון רחב של הליכים משפטיים. חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה 346), קבע כי שר המשפטים והשר לביטחון הפנים רשאים להכריז יחד כי לא ניתן להביא עצורים ואסירים לדיונים בעניינם בשל הסכנה לבריאותם הכרוכה בהבאתם לבית המשפט. כמו כן, החוק הסמיך את השרים האמורים להכריז יחד כי רק חלק מהדיונים יתקיימו בנוכחות העצורים והאסירים, כך שבכל יום יובא מספר העצורים והאסירים המרבי האפשרי באותה העת לנוכח הסכנה הבריאותית לפי סדר קדימויות שנקבע לעניין הדיונים, ולאחר שיבוץ הדיונים במספר המרבי, יתר הדיונים יתקיימו בהיוועדות חזותית. ואולם, נקבע כי דיון ראשון ב"מעצר ימים" (מעצר לצורכי חקירה לפני הגשת כתב אישום) ודיונים שבהם נשמעת עדות יתקיימו בנוכחות העצור או האסיר בבית המשפט. הארכת כל אחת מההכרזות לפי החוק האמור הייתה טעונה אישור של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת (להלן – ועדת החוקה). החוק פקע עם פקיעתו של חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה 266), ביום ו׳ באדר א׳ התשפ״ד (15 בפברואר 2024). בשל המצב ששרר בעת מלחמת חרבות ברזל, הותקנו תקנות שעת חירום לתקופה קצרה שאפשרו קיום דיונים של עצורים ואסירים בהיוועדות חזותית (ק"ת התשפ"ד, עמ' 66). לאחר מכן, נחקק חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים ואסירים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ״ד–2023, שהיה בתוקף מיום ב' 124), עד להחלפתו בחוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ”ד–2023, שהיה בתוקף מיום ו' בטבת והוארך כמה פעמים בצווים. לפי חוק זה, שר המשפטים רשאי להכריז כי לא יתקיימו דיונים, ובכלל זה דיונים פליליים ודיוני מעצר, בנוכחות עצורים ואסירים בשל סיכון ממשי הנשקף לחיי אדם בהבאתם לדיונים בבתי המשפט (להלן – הגבלה מלאה). עוד הסמיך החוק את שר המשפטים והשר לביטחון לאומי להכריז יחד כי לא ניתן לקיים דיונים בבית משפט בנוכחותם של חשודים, נאשמים ואסירים בעבירות טרור וביטחון שפורטו בחוק בשל סכנת חיים או סיכון ביטחוני מוגבר הנשקפים מהם בהבאתם בשל מצב המלחמה שבשלו הוכרז מצב מיוחד בעורף (להלן – הגבלה ביטחונית). בתקופת תוקפה של הכרזה כאמור השתתפו העצורים והאסירים בדיונים באמצעות מערכת היוועדות חזותית. ההסדר חל גם על הדיונים בוועדת השחרורים, שגם הם התקיימו בהיוועדות חזותית בתקופת תוקפה של הכרזה כאמור. נוסף על כך, נכללה בהסדר הסמכה של שר הביטחון להכריז, בהתייעצות עם שר המשפטים, על הגבלה מלאה לגבי קיום דיונים בבתי הדין הצבאיים. בסופו של דבר, חוק זה, שתוקפו היה תלוי בהכרזה על מצב מיוחד בעורף, פקע ביום פקיעת ההכרזה ביום ז' בחשוון התשפ"ה (29 באוקטובר 2025) (י"פ התשפ"ה, עמ' 9858). כעת מוצע לחוקק מחדש את החוק, רובו כנוסחו ערב פקיעתו כאמור, לתקופה של ארבע שנים, הניתנת להארכה בצו, תוך ניתוקו ממצב המלחמה והמצב המיוחד ששרר בעורף. בתוקפת תוקפה של הגבלה מלאה או הגבלה ביטחונית ישתתפו העצורים, האסירים והכלואים שעליהם חלה ההכרזה בדיונים משפטיים באמצעות מערכת היוועדות חזותית. לשם כך מוצעים כמה שינויים, כמפורט להלן. לעניין ההגבלה המלאה, מוצע להסמיך את שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לביטחון לאומי, להכריז על הגבלה בהבאת עצורים או אסירים לדיונים בשל סיכון ממשי הנשקף לחיי אדם בהבאתם לדיונים אם סדרי החיים התקינים במדינה או בחלק ממנה השתבשו בשל מצב הביטחון, חשש ממשי לבריאות הציבור או פגעי טבע. ואולם, לא תידרש לשם כך הכרזה על מצב חירום. מוצע לקבוע כי הכרזת השר יכול שתינתן לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים, ואם ניתנה הכרזה לתקופה קצרה מזו, רשאי הוא להאריך את ההכרזה עד לתום שבעת הימים. כמו כן, שר המשפטים רשאי להאריך את ההכרזה לתקופה העולה על שבעה ימים, באישור ועדת החוקה, בתקופות נוספות שלא יעלו על שבעה ימים כל אחת, ואם ניתנה הכרזה על מצב מיוחד בעורף – לתקופות שלא יעלו על 14 ימים כל אחת. לעניין הכרזה על חלק מהמדינה, רשאי שר המשפטים להכריז הכרזה כאמור לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים, ואם הוכרז מצב מיוחד בעורף – לתקופה שלא תעלה על 14 ימים. הכרזה לתקופה נוספת תהיה טעונה אישור של ועדת החוקה. עוד מוצע להסמיך את שר המשפטים והשר לביטחון לאומי להכריז יחד על הגבלה ביטחונית, ולפיה לא יובאו לדיונים, למעט לדיון ראשון במעצר ימים ולדיוני הוכחות, עצורים ואסירים בעבירות טרור ובעבירות ביטחון המנויות בסעיף 2(ב)(2). זאת, אם שוכנעו כי לא ניתן להביא עצורים ואסירים לדיונים בשל סכנת חיים או סיכון ביטחוני מוגבר הנשקפים מהם בהבאתם וכי לא ניתן להפחית את הסכנה או הסיכון בדרך אחרת. הכרזה כאמור יכול שתינתן לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, וניתן להאריכה בתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חודשים כל אחת, באישור ועדת החוקה.