הצעת חוק סמכויות שעת חירום (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2025

הארכת תוקף של תקנות שעת חירום)יציאה לחוץ לארץ(, התש"ט–1948, קובעת: "איסור יציאה מטעמי ביטחון בביטחון המדינה." כאמור, לצד שאר צווי ההגבלה שהוא רשאי להוציא בהתאם לתיקון האמור. סעיף 2 לפסקאות)1(עד)3(מוצע לתקן את חוק סמכויות שעת-חירום)מעצרים(, התשל"ט– בחוק זה, למקרים אלה. בנוסף, מוצע בהזדמנות זו לבטל את סעיף 1 לחוק המעצרים המינהליים האמור, הקובע: "תחולה השלטון והמשפט." איומים ביטחוניים, בכל עת שהם קיימים, מחייבים מתן סמכויות מתאימות להתמודדות עמם. מוצע שאינה עולה על הנדרש – לפי מהות האיום. הציבור מחייבים זאת. הגבלות על קיום קשר עם אנשים מסוימים, וכיוצא בזה. ביטחון המדינה או ביטחון הציבור – וזאת תוך קביעת תנאי של מידתיות)המחייב ממילא את הרשות בכך כדי לייתר את הצורך במעצרו באמצעות צו מינהלי לשם כך. המינהליים. סעיף 1תקנה 6 לתקנות שעת-חירום)יציאה לחוץ לארץ(, התש"ח–1948, כנוסחה בתוספת לפקודת 6. שר הפנים רשאי לאסור את יציאתו של אדם מישראל, אם קיים יסוד לחשש שיציאתו עלולה לפגוע מוצע לבטל הוראה זאת, נוכח התיקון העקיף לחוק סמכויות שעת חירום)מעצרים(, התשל"ט–1979, בסעיף 2 המוצע, שבו מוצע להסמיך את שר הביטחון לאסור, בצו, על יציאה של אדם מהארץ, בנסיבות ובתנאים כמוצע בתיקון האמור. מאחר שמדובר בהגבלה המוטלת על אדם בשל שיקולים ביטחוניים, אשר נמצאים בידיעתו ובסמכותו של שר הביטחון, נראה כי הוא הגורם המתאים ביותר לצוות על הגבלה 1979)להלן – חוק המעצרים המינהליים(, ולקבוע במסגרתו הסדר חדש לעניין צווי הגבלה, אשר נועד לשמש תחליף לתקנות 109 ו-110 לתקנות ההגנה, ולאפשר הטלת מגבלות שונות על אדם, מטעמי ביטחון, בצו מינהלי, כאמצעי שפגיעתו פחותה מהוצאת צו למעצר מינהלי – שהיה, עד היום, האמצעי היחיד שעוגן 1. חוק זה לא יחול אלא בתקופה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף אכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי במסגרת המגמה לביטול התלות של החקיקה הישראלית בקיומו של מצב חירום, ולנוכח העובדה כי לבטל את סעיף 1 האמור, כך שתוקפו של החוק לא יהיה מותנה בקיומו של מצב חירום. במקום זאת, שימוש בחוק ייעשה כל אימת שקיים צורך ביטחוני המחייב זאת, וכך יהיו נתונות לשר הביטחון הסמכויות המפורטות בחוק, כאשר לצדן מוצע להוסיף כאמור סמכויות למתן צווי הגבלה, שדרגת חומרתם פחותה, זאת כדי לצמצם את הפגיעה בזכויות הפרט באמצעות הפעלת סמכויות אלה, במידה סעיף 2 לחוק המעצרים המינהליים, כנוסחו כיום, מעוגנת סמכותו של שר הביטחון)ובמקרים מסוימים – גם של הרמטכ"ל(, לצוות על מעצרו המינהלי של אדם, אם טעמי ביטחון המדינה או ביטחון מוצע להרחיב את סמכותו של שר הביטחון בסעיף 2 האמור, ולקבוע כי בהתקיים העילות האמורות, יהיה רשאי שר הביטחון להורות בצו על הגבלתו של אדם לתקופה שתצוין בצו ושלא תעלה על שנה, באמצעות אחת או יותר מההגבלות המנויות בסעיף 2)א()1(עד)12(כנוסחו המוצע, ובהן: הגבלת יציאה או כניסה למקום מסוים, איסור לצאת מהארץ, הגבלות על תנועה, הגבלות על החזקת חפצים מסוימים, מטרתו של התיקון המוצע לתת בידי שר הביטחון מגוון של כלים העשויים לשמש אותו לצורך הגנה על המינהלית בעשותה שימוש בסמכויותיה(– על פיו האמצעי שייבחר בצו, יהיה האמצעי שפגיעתו היא הפחותה ביותר, לצורך השגת מטרת הצו, בלי להתפשר על ההגנה המיטבית על ביטחון הציבור. לאור הוספת "סל כלים" זה, ייתכן כי במקרים רבים יהיה ניתן להסתפק בהטלת מגבלות שונות על אדם, ויהיה בסעיף קטן)א1(המוצע בפסקה)3()ג(, מוצע לקבוע כי משך צו ההגבלה לא יעלה על שנה)לעומת צו מעצר – שתוקפו מוגבל לשישה חודשים(, וזאת בכפוף לאפשרויות ההארכה לפי סעיף 2)ב(לחוק המעצרים לפסקה)4(מוצע להוסיף את סעיף 2א לחוק המעצרים המינהליים ולקבוע כי בטרם הטלת הגבלה על אדם