הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הזכות להפגין), התשפ"ה-2025

הציבורי. האדם וחירותו, התחזק מעמדה של הזכות וכך כתב הנשיא)בדימוס(אהרון ברק: מובהק לכבוד האדם ולחירותו". זכויות האדם)1948(. הפגיעה בשגרת החיים ואי-הנוחות הכרוכה בהן לעיתים. וימנעו הפגנות ביישובים בהן השלטון המקומי נמצא בשליטת נבחרים מטעם מפלגות הקואליציה, או שלט, היא נגזרת של חירויות הביטוי וההפגנה, אך עירייה יכולה לקבוע כי הצבת אוהל מחאה או שילוט זמניים יהיו טעונים בקבלת היתר מטעמן. סמכויות אלה נובעות לכאורה מהוראות הסעיפים הבאים בפקודה: 1 דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 8, עמ' 197. פעילות מחאה היא מרכיב חשוב ומרכזי בחברה דמוקרטית, בעיקר כזו שנועדה לבקר את השלטון והחלטותיו והיא מהווה חלק חשוב מהשיח הציבורי והאיזונים ובלמים הקיימים בו. הפגנות, אסיפות, תהלוכות ומחאות נועדו להגשים את חופש הביטוי והדעה, להפיץ השקפות ודעות ולהשפיע על השיח המחאה בישראל היא יציר פסיקת בג"ץ, כנגזרת של חופש הביטוי שטרם עוגן במפורש בחוק יסוד(. בפסיקה נקבע שניתן להגביל אותה רק כאשר מתקיימת ודאות קרובה לוודאי לפגיעה קשה ורצינית בסדר הציבורי או בשלום הציבור, ורק במידה הנדרשת כדי למנוע פגיעה כאמור. עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד "נראה כי כיום ניתן לגזור זכות זו מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעמיד על בסיס חוקתי חקוק את זכותו של אדם לכבוד ולחירות. החופש להתבטא – במילים בלבד או במעשים מבטאים – הוא ביטוי חירויות הביטוי וההפגנה מעוגנות גם באמנות בין-לאומיות מרכזיות שישראל חברה בהן ובפרט, הוראות האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות)1966(וההכרזה לכל באי עולם בדבר בהקשר של חוסר הנוחות העלול להיגרם לתושבים בעירייה מסוימת, הרי שלנוכח מעמדן הרם של הזכויות לחופש הביטוי וההפגנה, נפסק כי אין די בכך שהפגנה גורמת לאי נוחות, אפילו אי נוחות רבה, כדי לאסור על קיומה. כפי שכתבה הנשיאה אסתר חיות באחד מפסקי דינה, ככל שהציבור בישראל חפץ חיים בדמוקרטיה, עליו לסגל לעצמו, כבכל מדינה מתוקנת, רמת סיבולת ויכולת הכלה של הפגנות, על אף על רקע הסמכויות הנרחבות בפקודת העיריות)להלן – הפקודה(ובחוקי העזר שהותקנו מכוחה, רשות מקומית עלולה לעשות בהן שימוש כדי למנוע מראש, להגביל ולהפריע להפגנות באמתלה של מילוי חובות הרשות המקומית כלפי תושביה, כשבפועל מדובר בטעמים פוליטיים. במיוחד, קיימת סכנה שיוגבלו שתושבים יפנו לעירייה בתחומה הם מתגוררים כדי להגביל או למנוע מראש הפגנה שהם מתנגדים לדעות הפוליטיות של המשתתפים בה. כך למשל, הזכות להצבת אמצעי מחאה פיזיים, כגון אוהל, סככה או סעיף 235)3(המטיל על הרשות חובה להבטיח שתנועת תושביה במרחב הציבורי תהא בטוחה ונוחה;