חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו-2026

כללי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן - החוק), קובע מעטפת של זכויות הניתנות לבני משפחה של חייל שנספה במערכה ומביא לידי ביטוי את חובה הערכי והמוסרי של המדינה כלפי מי שאיבדו את יקירם בשירותו הצבאי או הביטחוני, ואת הכבוד וההוקרה שרוחשת מדינת ישראל לנופלים ולבני משפחות השכול. מטרת התיקון המוצע, לתקן את החוק באופן שיספק מענה ראוי ומיטבי לצרכים של המשפחות השכולות. עיקר התיקון נוגע להרחבת הסיוע ליתומים בוגרים בתחום הכלכלי, השיקומי והרגשי. זאת, בין השאר, בעקבות המלצות הוועדה הציבורית לבחינה וגיבוש המלצות בסוגיות הכרוכות במעמדם ובהיקף זכויותיהם של יתומי צה"ל וכוחות הביטחון הבוגרים בראשות השופט בדימוס אליקים רובינשטיין (להלן - ועדת היתומים). נוסף על כך, בעקבות תיקון חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשע"ד-2013, ולאור הניסיון שהצטבר מאז, עלה הצורך בעריכת תיקונים שונים הנוגעים לחלק מן ההטבות שעוגנו בתיקון האמור. מימוש המלצות ועדת היתומים ועבודת המטה שבוצעה לאחריה, מצריכים עריכת תיקונים שונים הנוגעים לזכויות היתומים בחוק ובהם תיקון הנוגע להכרה במעמדו של יתום ככזה הנמשך לאורך חייו, מתן תגמול התפתחות אישית, הגדלת מענק נישואין ודיור ומתן סל שיקום ליתום שאינו מסוגל להשתכר למחייתו. באשר לאלמנות צה"ל וכוחות הביטחון, הצעת החוק כוללת הרחבה של זכויותיהן, בין השאר, בענייני רכב, דיור, החזר בעבור מטפלת ותוספת לתגמול בשלושת החודשים הראשונים שלאחר מות הנספה. כמו כן מוצעות התאמות מקבילות בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן - חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה). השפעת החוק המוצע על זכויות הילד ההסדר המוצע מוסיף תגמולים והטבות בעבור יתומים קטינים ולפיכך משפר את מצבם ומיטיב עימם. סעיף 1 מוצע לתקן את סעיף 1 לחוק בהגדרה ""בן המשפחה" של חייל שנספה במערכה" על ידי החלפת פסקה (ב) שבה, והוספה להגדרה האמורה התייחסות גם למי שהתייתם לאחר שמלאו לו 21 שנה, כך שיוגדר: "ילדו של הנספה". על פי לשון החוק כיום, מי שהתייתם בטרם מלאו לו 21 שנה מוגדר "יתום" ונכלל בהגדרה "בן משפחה", ואולם מי שהתייתם לאחר גיל 21 אינו נכלל בהגדרה "בן משפחה", ולפיכך מוצע להכיר במעמדם של מי שהתייתמו לאחר גיל 21 ולהכליל אותם בהגדרה "ילדו של הנספה". ילדו של הנספה זכאי להטבות פסיכו–סוציאליות וכן למענק נישואין אם הוא עומד בתנאי סעיפים 15ז(ג), 15ז(ד), 15ח(ו) ו–29א המוצעים לחוק. ההגדרה "ילדו של הנספה" מתייחסת גם למי שהתייתם לפני גיל 21 וגם למי שהתייתם אחרי גיל 21. וזו לשונו של סעיף קטן (ב) שמוצע להחליף: "(ב)  ילדו של הנספה - ובכלל זה ילד חורג או ילד מאומץ - שלא מלאו לו 21 שנה, או שמחמת מום גופני או שכלי לא עמד ברשות עצמו במות הנספה או בהגיעו לגיל 21 אחרי מותו, וכל עוד אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה, אך למעט ילד שבמות הנספה מלאו לו 21 שנה ואותה שעה לא היה סמוך על שולחנו, וכן למעט ילד חורג שלא היה בשעת מותו של הנספה סמוך על שולחנו ושהיה מוחזק על ידי קרובו מלידה שלא היה בן־זוגו של הנספה (להלן - יתום);". ההגדרה "יתום" מתייחסת רק אל מי שהתייתם לפני גיל 21 או שלא עמד בזכות עצמו בעת שהתייתם, והיא נשארת זהה במהותה להגדרה הקודמת. היתום זכאי לזכויות נוספות ולפיכך יוחדה לו הגדרה נפרדת כפי המוצע. סעיף 3 מוצע להוסיף לחוק את סעיף 8(ג1) ולפיו אלמנה של נספה שהניח אחריו יתום עד גיל 6, תקבל תגמול חודשי נוסף כפי שיפורט להלן: מרגע לידתו ועד גיל 3 חודשים - תגמול חודשי בסכום של 000,6 שקלים חדשים, לפעוט בגיל 3 חודשים עד 3 שנים - תגמול חודשי בסכום של 000,3 שקלים חדשים, ולילד בגיל 3 עד 6 ניתן להפחית את סכום הסיוע שניתן בעבור מטפלת על רקע ההשתלבות של הילד במסגרת ממלכתית או ציבורית, ולפיכך מוצע כי התגמול החודשי יופחת לסכום של 500,1 שקלים חדשים. תגמולים אלה מוצעים בשל כך שאירוע התאלמנות בטרם עת הוא משבר חיים עצום בחיי בן או בת הזוג הנותרים. זה אירוע המערער את תחושת השייכות, הביטחון והתפקודים הנפשיים, ההתנהגותיים, הפיזיולוגיים והבין־ אישיים. האובדן הופך משפחה ליחידה חד־הורית ושובר את הבניית התפקידים והאיזון בחלוקתם בין בני הזוג שהיו עד לאובדן. ההורה הנותר נדרש לנווט בין היגון והצער לבין הטיפול והתמיכה בילדיו היתומים. השינוי במערכת התפקידים השגרתית ביחידה ההורית והצורך למלא תפקידים חלופיים וחיוניים כראש המשפחה, לצד השבר והצער הגדול, עומדים בבסיס ההבנה כי לאלמן שהוא הורה, יש צורך חיוני בסיוע משמעותי בטיפול הנדרש בתינוקות ובפעוטות בתקופת חייהם הראשונה. סעיף 4 מוצע לתקן את סעיף 9ב(א) לחוק, לעניין תשלום תגמולים בעד יתומים משני הוריהם. על פי לשון החוק כיום, ליתומים משני הורים, שלפחות אחד מהם נספה, וההורה האחר נפטר בנסיבות אזרחיות, אף אם מלאו להם 21 שנים, ישולם תגמול (בגובה התגמול הקבוע בסעיף 13ב(1) לחוק), עד לגיל 25 שנים. מוצע להאריך את גיל הזכאות לתגמול האמור עד לגיל 30. הניסיון המקצועי של עובדי אגף משפחות הנצחה ומורשת, בטיפולם במקרים אלה, מלמד כי במציאות הקיימת שבה ילדים נעזרים כלכלית בהוריהם מעבר לגיל 25, מתחילים ללמוד בגיל מאוחר יותר ונישאים בגיל מאוחר יותר, נכון וראוי ערכית ומוסרית לסייע ליתומים במעלה הדרך ולהקל עליהם לפחות בהיבט הכלכלי באופן של המשך מתן תגמול חודשי כאמור. עוד מוצע לתקן את סעיף קטן (ב), כך שיתייחס לילדו של הנספה. זאת, בהתאם למצב החוקי מאז חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 35), התשע"ח-2018, שביטל את מגבלת הגיל בנוגע ליתום שסעיף 9ב(ב) לחוק חל לגביו. כמו כן, מוצע להוסיף את סעיף קטן (ג) הקובע כי יתום לפי סעיף קטן (א), המקבל תגמולים עד גיל 30, לא יהיה זכאי לתגמול התפתחות אישית עד הגיעו לגיל 30, וכי ילדו של נספה לפי סעיף קטן (ב), לא יהיה זכאי לתגמול התפתחות אישית לפי סעיף 9ג המוצע. זאת, משום שיתומים כאמור מקבלים תגמול גבוה באופן ניכר מתגמול התפתחות אישית. סעיפים לסעיף 9ג המוצע 2 ו–5 בסעיף 5 מוצע להוסיף את סעיף 9ג לחוק משפחות חיילים אשר מעניק ליתומים שמלאו להם 21 שנים וטרם מלאו להם 40 שנה תגמולים כפי שיפורט להלן: 1.  מגיל 21 עד גיל 30 - תגמול בסכום של 35.582,3 שקלים חדשים לחודש. 2.  מגיל 30 עד גיל 40 - תגמול בסכום של 000,2 שקלים חדשים לחודש. על פי המצב החוקי כיום, יתום שמלאו לו 21 שנה או בתום שירות החובה, לפי המאוחר, ושטרם מלאו לו 30 שנה, הלומד לימודים אקדמיים או הכשרה מקצועית, זכאי לדמי מחייה בזמן לימודיו בלבד ובתנאי שהוא עומד בתנאים שנקבעו בתקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (חינוך יתומים לשם רכישת מקצוע או השכלה כללית או מקצועית), התשי"ט-1959, או בתקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (הקלות ליתומים להשתלמות במוסדות להשכלה על–תיכונית), התשי"ט-1959, ובהוראות אגף משפחות. התגמול המוצע שיוענק עד גיל 30 זהה לגובה דמי המחיה המשולמים כיום ליתום בזמן לימודיו בהתאם לתקנות האמורות, ובהגיעו לגיל 30 יופחת הסכום בהתאם למוצע, כדי לסייע ליתומים להתרגל באופן הדרגתי לחיים עצמאיים, ויינתן עד גיל 40 (יצוין כי התקנות האמורות היו רלוונטיות רק עד גיל 30). מטרת התגמול, לצד ההכרה באובדן, היא לאפשר את ההתפתחות האישית של היתום ולעזור לו למצות את יכולותיו להשתלבות בחברה, בדגש על סיוע כספי אשר יינתן בלא אבחנה בין יתום ליתום ובלא תלות בלימודים אקדמיים. סיוע כאמור יינתן למי שלא מלאו לו 21 שנים בעת יתמותו, מתוך הבנה שהאובדן מלווה את היתום כצל מעת התרחשותו והשפעת השלכות האובדן גדולה יותר על מי שהתייתם בגיל צעיר מאשר על מי שהתייתם בגיל מאוחר. מוצע כי יתום כאמור אשר זכאי לתגמול התפתחות אישית, לא יהיה זכאי בעד התקופה שבה הוא מקבל את התגמול, לדמי מחייה הניתנים בעת רכישת מקצוע או השכלה כללית או מקצועית, כדי למנוע כפל תשלום. לסעיף 9ד המוצע מוצע להוסיף את סעיף 9ד לחוק שעניינו סל שיקום תעסוקתי ליתום שאינו עובד למחייתו. סל השיקום כאמור יינתן ליתום שמלאו לו 30, שלא עבד לפחות 18 חודשים מתוך 24 חודשים שקדמו ליום הגשת הבקשה לסל שיקום או שבתקופת זמן זו השתכר סכום הנמוך ממחצית ההכנסה כדי מחייה כהגדרתה בחוק ושאינו מוכר כיתום שאינו עומד ברשות עצמו. בהתאם להגדרת המונח "יתום" בחוק, יתום שאינו עומד ברשות עצמו הוא מי שאינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין לו הכנסה כדי מחייה עקב מום גופני או שכלי, ברצף מאז מועד התייתמותו ועד הגיעו לגיל 21 וכל עוד נמשך מצב זה. קיומם של התנאים כאמור, נבחן באמצעות ועדה ייעודית לכך בהתאם לנוהל של אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הביטחון. הסיוע המוצע מיועד ליתומים בוגרים שהחיים לא האירו להם פנים ואינם מקיימים אורך חיים תעסוקתי יציב וסביר לצורך מחייתם. זאת, במובחן מיתום שאינו עומד ברשות עצמו. במסגרת סל השיקום יקבל היתום תגמול חודשי וכן תגובש בעבורו תוכנית ליווי מקצועית למשך שנתיים ותותאם לכל יתום לפי צרכיו. לגבי יתום שבתום התקופה יתברר לגביו כי הפך לאדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין לו הכנסה כדי מחייתו, יהיה קצין התגמולים רשאי להאריך את תקופת תשלום התגמול החודשי לתקופות נוספות שלא יעלו על שלוש שנים כל אחת עד הגיעו של היתום האמור לגיל פרישה כהגדרתו בסעיף 33א. יתום שקיבל תגמולי שיקום במשך חמש שנים רצופות שבתכוף לפני הגיעו לגיל פרישה חובה כמשמעותו בסעיף 5 לחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, כלומר גיל 67 (גם בעבור גברים וגם בעבור נשים), יוסיף לקבלם גם לאחר הגיעו לגיל פרישה. מובהר כי מתגמולים אלה לא תנוכה קצבת ביטוח לאומי, אם קיימת כזו. כמו כן, מוצע כי יתום המקבל תגמולים לפי סעיף 9ד המוצע לא יהיה זכאי לתגמול לפי סעיף 9ג המוצע, כדי למנוע כפל תגמולים. בסעיף 2 מוצע כי סכומי התגמולים שיינתנו מכוח סעיפים 9ג ו–9ד המוצעים, יעודכנו בהתאם לשיעור עליית מדד השכר החודשי הממוצע למשרת שכיר בסך כל השירותים הציבוריים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בהתאם למנגנון העדכון שנקבע בסעיף 1ג לחוק. סעיף 6 מוצע להוסיף לחוק את סעיף 10א(3) ולהעניק גם להורים השכולים אשר להם ילדים קטנים עד גיל 3, או שנולדו להם ילדים בחמש השנים הראשונות לאחר מות הנספה, סיוע בסכום של 500,2 שקלים חדשים לחודש בעבור מטפלת. אובדן ילד מפר את שיווי המשקל הנפשי ועלול לגרום לשינויים קיצוניים בחייו ובתפקודו של ההורה השכול במישורים הרגשי, המשפחתי וההורי, החברתי והמקצועי. האובדן ככלל, מערער את ביטחון ההורה בסדר העולם ופוגע בדימויו העצמי כמי שתפקידו להגן על ילדו. יש ערך רב לאפשר להורים שכולים במצבם המורכב, בסמיכות לאובדנם, כשהם שרויים באבלם, להסתייע במטפלת שהיא דמות קבועה ככל הניתן, אשר תשמר באופן יציב את רציפות הטיפול החיוני וההשקעה הנדרשת והמשמעותית בתהליך הגדילה וההתפתחות של האח השכול הפעוט. סיוע זה, לצד יתרונותיו בטווח הקצר, בעל השלכות ארוכות טווח, הן על תפיסת תפקידו של ההורה, הן על תהליך עיבוד אובדנו והן על התפתחותו התקינה של הפעוט. נוסף על כך, במקרים שבהם יש במשפחה אחים שכולים בוגרים יחסית, נוכחות המטפלת תומכת באפשרות שלא יישאבו וימלאו תפקיד הורי כחלק מהצורך למלא את הנדרש בתפקודם של הוריהם בסמיכות לאובדן. סעיף 7 מוצע להוסיף לחוק את סעיף 14א1 שעניינו מענק מיוחד לאלמנה של הנספה בשלושת החודשים הראשונים לאחר מות הנספה, בגובה השכר הממוצע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי. אירוע התאלמנות בטרם עת, מהווה משבר קשה בחיי בן או בת הזוג הנותרים אשר מעבר להתמודדות עם אובדן בן הזוג והחזקת התא המשפחתי, נדרשים להתמודד עם כלכלת המשפחה. המצב החוקי הקיים לא נותן מענה מספק לקושי הכלכלי שעימו נאלצים בני הזוג הנותרים להתמודד בעקבות מות יקירם, בייחוד לנוכח המצב הרגשי הקשה שבו הם שרויים בתקופה הסמוכה למועד ההתאלמנות. במקרים רבים בני הזוג הנותרים לא מסוגלים לעבוד באופן מלא או חלקי בתקופה הסמוכה למועד ההתאלמנות ונדרשים לתקופת הסתגלות למצב החדש ובתוך כך לסיוע לצורך כלכלת המשפחה בתקופה זו. משום כך מוצע לקבוע תוספת לתגמול למשך שלושה חודשים ממות הנספה. סעיף 8 כיוון שעל פי המוצע מוסיפים תגמולים ליתומים בגיל 21 עד 40, וכדי לתת מענה מסוים גם ליתומים מעל גיל 30, שחלק מהרחבת הזכאויות המוצעות אינו רלוונטי לגביהם (או שהם יתחילו לקבל את התגמולים בגיל מאוחר יותר מיתומים שטרם מלאו להם 21 שנה), מוצע להעניק ליתומים שגילם בין גיל 30 ל־60 מענק בסכום כולל של 000,50 שקלים חדשים, אשר ישולם בפעימה אחת או שתיים בהתאם לגילם כמפורט בתיקון. סעיף 9 מוצע לתקן את סעיף 15א(ג)(1) לחוק ולקבוע, לגבי פרק שלישי1 בחוק (הפרק של ההטבות), כי אם המדד ירד לא יופחתו סכומי ההטבות והם ייוותרו על כנם, כך שבמועד העדכון הבא, אם המדד יעלה, יעודכנו סכומי ההטבות ביחס למדד שהיה במועד העדכון האחרון בפועל. סעיף 10 מוצע להוסיף את סעיף 15ג(ז1) לחוק משפחות חיילים ולאפשר הטבה גם לאלמנות המעוניינות לרכוש רכב משומש, שכן על פי המצב הקיים עד היום עמדה לרשות אלמנות הטבה רק ברכישת רכב חדש. ההטבה מוצעת בשל עליית מחירי הרכבים החדשים במשק ועלייה בשיעורי הריבית על ההלוואות הניתנות למשפחות השכולות, עליות שבגינן יש דרישה בקרב אלמנות לרכוש רכבים משומשים ולצמצם עלויות. סעיף 11 מוצע לתקן את סעיף 15ד(ג) לחוק, המאפשר הטבה של מימון שכר לימוד או הכשרה מקצועית להורים השכולים, ולהוסיף אפשרות של סיוע חד־פעמי גם למטרת לימודי העשרה. נוסף על כך, מוצע להוסיף את סעיף 15ד(ג1), שעניינו הוספת הטבה של סיוע במימון שכר לימוד לתואר ראשון או הכשרה מקצועית ליתום שמלאו לו 30 שנה וטרם מלאו לו 60 שנה. הטבה זו ניתנה עד היום רק ליתומים עד גיל 30 בהתאם לתקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (חינוך יתומים לשם רכישת מקצוע או השכלה כללית או מקצועית), התשי"ט-1959, ותקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (הקלות ליתומים להשתלמות במוסדות להשכלה על– תיכונית), התש"י-1959 לפי סעיף 33(א)(1א) לחוק, שכן, לעמדת גורמי המקצוע ובשים לב לתמורות ולשינויים החברתיים, ייתכנו מצבים שיגרמו ליתום כאמור להכשיר את עצמו מקצועית בגיל מאוחר מן הרגיל. כמו כן, מוצע לתקן את סעיף 15ד(ז) הכולל כיום סיוע כספי לאלמנה במימון הוצאות לימודים ומימון חוגים ליתומים בסכומים משתנים בגילי בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ותיכון. התיקון המבוקש הוא השמטת רכיב מימון החוגים מהטבה זו וייחוד ההטבה כולה להוצאות לימודים. במקביל לתיקון זה, מוצע להוסיף עוד הטבה לאלמנה בעד היתום שמטרתה תוכנית ליווי אישית בהתאם לסעיף 15ז(ט) המוצע (רכיב החוגים ייכלל בתוכנית זו). נוסף על כך, מוצע לתקן את סעיף 15ד(יב) שעניינו מתן מענק מצוקה להורים שכולים ולאלמנה אם נקלעו לקשיים כלכליים או הוצאות חריגות עקב אירוע מיוחד. בנוסחו של הסעיף כיום, קיים מדרג דו־שלבי שבמסגרתו רשאי מנהל המחוז להעניק סיוע בסכום של 578,1 שקלים חדשים, ומטעמים חריגים שיירשמו רשאי ראש האגף להכפיל את הסכום. הניסיון המקצועי שנצבר מלמד כי לשם התנהלות מיטבית, פישוט הליכים וייעול, נדרש להוסיף מדרג אמצעי בין מנהל המחוז לראש האגף, ולפעול במנגנון של מדרג תלת־שלבי, וכן להגדיל את סכומי הסיוע הניתנים באופן כזה שלמנהל המחוז תהיה הסמכות לאשר מענק בסכום שלא יעלה על 000,5 שקלים חדשים, לראש היחידה לתגמולים ורווחה כלכלית תהיה הסמכות לאשר את הגדלת את המענק כך שסכום המענק המוגדל לא יעלה על 000,7 שקלים חדשים, וראש האגף יהיה רשאי לאשר הגדלת המענק בסכום נוסף כך שסכום המענק הכולל לא יעלה על 000,10 שקלים חדשים. סעיף 12 מוצע לתקן את סעיף 15ה(א) באופן כזה שההגדרה "מחוסר דיור" תתאים להגדרה הקיימת כיום בחוק ההלוואות לדיור, התשנ"ב-1992, ומכוחו. וזהו נוסחה של ההגדרה שמוצע להחליף: ""מחוסר דיור" - מי שאין לו דירה ולא היתה בבעלותו, המלאה או החלקית, דירה, והוא זכאי לסיוע לפי חוק הלוואות לדיור." נוסף על כך, מוצע לעדכן את סכומי ההטבות לדיור הניתנות בדרך של מענק והלוואה, שכן לאורך השנים נשחקו הסכומים בשל עליית המחירים בתחום הדיור ולפיכך מוצע לשמור על ערך ההטבה באופן אשר ישקף את עליית המחירים בתחום הדיור. כמו כן מוצע לתקן את סעיף 15ה(י) לחוק הקובע סיוע לאלמנה במימון החלפת דירה. בעקבות עליית מחירי הדירות בשנים האחרונות באופן ניכר, נוצר בפועל מצב שסכום ההפחתה הקבוע בסעיף הקטן האמור הביא לשחיקה בסכום הסיוע, עד כדי שלא נותרה יתרה לסיוע לפי הסעיף האמור. לפיכך, מוצע לבטל את נוסחת החישוב לגובה הסיוע על ידי ביטול ההפחתה ולקבוע את סכומי המענק. כמו כן, מוצע לקבוע שהסיוע יינתן במקרים שבהם שווי הדירה הנמכרת אינו עולה על שווי דירת מגורים יחידה הקבוע במדרגת המס הראשונה בסעיף 9(ג1ג)(3)(א) ו–(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963. מוצע לתקן את סעיף 15ה(יד) לחוק כך שיהיה ניתן לתת סיוע להתקנת מעלון בדירת מגורים גם לאלמנה הזקוקה לכך, אחת לעשר שנים, אף אם ניתן סיוע אחר לדיור לפי סעיף 15ה. סעיף 13 מוצע לתקן את סעיף 15ו(יח) לחוק משפחות חיילים לעניין מתן סיוע בטיפולי פוריות ופונדקאות, גם ליתומים שמלאו להם 21 שנים ולאלמנות. על פי המצב הנהוג כיום רק הורים שכולים זכאים לסיוע חד־פעמי במימון טיפולי פוריות או פונדקאות. בהתאם להמלצת ועדת היתומים שהציעה להוסיף מענה המותאם לאתגרים ולצרכים של יתומים בצומתי חיים מרכזיים, מוצע להעניק סיוע במתן טיפולי פוריות גם ליתומים שמלאו להם 21 שנים וכן מוצע להרחיב סיוע זה גם לאלמנות. סעיף 14 לפסקה (1) לנוכח קביעת מעמדו של מי שהתייתם לאחר גיל 21 והגדרתו כ"ילדו של הנספה", מוצע להחליף את הנוסח הקיים כיום בסעיף 15ז(ג), לנוסח המוצע בהגדרה החדשה. מדובר על תיקון טכני בעיקרו אשר ישקף את מעמדם והגדרתם החדשה של ילדי הנספה. לפסקה (2) מוצע לתקן את סעיף 15ז(ד) לחוק, הקובע הטבה של סיוע במימון התערבויות לרווחה רגשית לשכול, לאלמנה וכן ליתום כל עוד לא מלאו לו 30 שנה. על פי המצב הנהוג כיום, יתומים זכאים לקבל סיוע במימון טיפול להתערבות רגשית כל עוד לא מלאו להם 30 שנים. מוצע להוסיף לקבוצה המקבלת סיוע זה גם את ילדו של הנספה (כלומר מי שהתייתם לאחר גיל 21), וכן מוצע כי סיוע זה יינתן בלא מגבלת גיל כפי שניתן כיום בהטבת הטיפול הנפשי לפי סעיף 15ז(ג) וכפי שניתן כיום גם לאחי הנספה בעקבות חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 40), התשפ"ב-2022. הסיוע במימון בהתערבות לרווחה רגשית הוא חלופה לטיפול נפשי אשר ניתן ליתום לפי סעיף 15ז(ד) בלא מגבלת גיל, ואף אם התייתם לאחר שמלאו לו 21 שנה. בשנים האחרונות מסתמנת החשיבות למתן תמיכה רגשית בלא מגבלת גיל ובדרכים חלופיות לטיפול הנפשי. כמו כן, מוצע להגביל את משך הסיוע במימון התערבות לרווחה רגשית ל–36 חודשים בסך הכול (בין שמדובר בטיפולים רציפים ובין שמדובר בטיפולים לסירוגין במהלך השנים, סך תקופת כל הטיפולים במצטבר לא יעלה על 36 חודשים), שכן מדובר על סיוע אשר יכול להינתן בתחומים רבים. כיום ניתן סיוע להתערבות רגשית בתחומים אלה: הידרותרפיה, רכיבה טיפולית, טיפול בבעלי חיים וטיפול בגננות. הגבלת התקופה תאפשר בראייה עתידית ולאור התפתחויות בתחום, את הרחבת סוגי הסיוע להתערבות רגשית. לפסקה (3) מוצע לתקן את סעיף 15ז(ה) ולהעלות את גיל הזכאות לאבחון תעסוקתי לצורך שילוב בלימודים אקדמיים או הכשרה מקצועית, שכן לעמדת גורמי המקצוע ובשים לב לתמורות ולשינויים החברתיים, ייתכנו מצבים שיגרמו לאדם להכשיר את עצמו בגיל מאוחר מן הרגיל. לפסקה (4) בסעיף 15ז(ו) מוצע להוסיף כי גם יתום שאינו עומד ברשות עצמו יהיה זכאי לסיוע בחונכות, וזאת מתוך תפיסה מקצועית הגורסת כי קביעת גיל אינה רלוונטית לגבי יתום שאינו עומד ברשות עצמו ויש לסייע לו בחונכות כל עוד אינו עומד ברשות עצמו. לפסקה (5) מוצע להוסיף לסעיף  15 את סעיפים קטנים (ט) עד (יא) שעניינם עיגון סטטוטורי של תוכנית הליווי האישית ליתומים בגילאי 0-18 הקיימת כיום וממומנת מכספי עיזבונות, ומטרתה התאמת סיוע לצרכים האישיים של כל יתום בהתאם לחוזקות ולאתגרים שעימם הוא מתמודד. סיוע כאמור כולל גם חוגים. נוסף על כך, מוצע להוסיף לחוק שיעורי עזר ליתומים מתוך ההבנה כי העדר ההורה משפיע על מעטפת התמיכה הטבעית של היתום וכי מדובר בצורך שקיים במשפחות רבות שבהן יתומים בגילאי בית ספר. כמו כן, מוצע להוסיף ליתומים אשר אינם עומדים ברשות עצמם, סיוע לשיפור איכות הפנאי באמצעות חוגים והעשרה מקצועית. סעיף 15 מוצע לתקן את סעיף 15ח(ו) באופן שבו יינתן סיוע בהגעה (בתוך הארץ) לקברו של חלל ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל או ביום האזכרה הפרטי, גם לילדיו של החלל. מכיוון שהסיוע המוענק מכוח סעיף 15ח(ו) ניתן ל"בן משפחה" כהגדרתו בסעיף 15ח, הרי זכאים לו האלמנה וההורים השכולים, ואם נפטרו - אחד האחים או ילדי החלל והכול בהתאם לאמור בסעיף המגדיר מיהו "בן משפחה". עם זאת, בסיפה של סעיף 15ח(ו) נרשם כי "קצין תגמולים רשאי לאשר סיוע לפי סעיף קטן זה גם לאחי החלל", ומכאן כי גם לאחי החלל קיימת זכאות לסיוע הניתן, ובלבד שאישר זאת קצין התגמולים. בעוד המחוקק הסדיר במפורש את הסיוע הניתן לאחים כשהוריהם בחיים, הרי שלא קיימת התייחסות מפורשת למצב דומה אצל ילדי החלל. מוצע לתקן את הסעיף, כך שיהיה ניתן לתת לילדו של חלל את ההטבה כאמור בדומה לבן משפחה כהגדרתו באותו סעיף. סעיף 16 מוצע להוסיף לחוק את סעיפים 28ב ו–28ג לעניין אופן תשלום תגמולים והטבות באיחור במקרים שבהם קמה זכאות לקבלת תגמולים למפרע. כיום תשלומים כאמור ניתנים בהתאם להסדרה הקבועה בחוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984. מוצע לקבוע בסעיף 28ב הסדר נפרד, שלפיו, במקרה שבו נדרש לשלם תגמולים וזכאויות נוספות בעד תקופת העבר, הם ישולמו בעבור כל התקופה בשיעורם המעודכן ביום התשלום. עוד מוצע לשמר את התפיסה כי חוק פסיקת ריבית והצמדה לא חל. הסדר דומה, הוחל בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. סעיף 17 לנוכח התיקון בסעיף 5 המוצע, על פיו יינתנו תגמולים ליתום שמלאו לו 21 שנה וטרם מלאו לו 40 שנה, מוצע לבטל את סעיף 29 לחוק העיקרי. על פי המצב הנהוג כיום, אלמנה זכאית לתגמול בעד יתום עד הגיעו לגיל 21. סעיף 29 לחוק קובע כי קצין התגמולים רשאי להמשיך ולשלם לאלמנה תגמול בעד ילדה שהוא יתום של נספה אף אם מלאו לו 21 שנים, אם במלאת לו 21 שנים הוא משרת שירות חובה בצבא הגנה לישראל על פי חוק שירות ביטחון, התשי"ט-1959 [נוסח משולב], וכל עוד הוא ממשיך בשירות כאמור. מאחר שמוצע לקבוע זכאות נפרדת לתגמול ליתום מגיל 21, מוצע לבטל את סעיף 29 לחוק. וזו לשון הסעיף שמוצע לבטל: "29.  קצין התגמולים רשאי להמשיך ולשלם לאלמנה תגמול בעד ילדה שהוא יתום של נספה אף אם מלאו לו 21 שנים, אם במלאת לו 21 שנים הוא משרת שירות חובה בצבא-הגנה לישראל על פי חוק שירות בטחון, תשי"ט-1959 [נוסח משולב], וכל עוד הוא ממשיך בשירות כאמור." סעיף 18 ככלל, מענק הנישואין לילדו של הנספה ניתן כיום בכל מקרה, גם אם היתום לא נישא - בגיל 30, ועומד בשיעורו המעודכן נכון להיום על 000,163 שקלים חדשים. כמו כן, במקרה שבו היתום לא התחתן והמענק נדרש לשם רכישת דירה לפני גיל 30, משולם %80 מגובה המענק למטרה זו והיתרה בהגיעו לגיל 30. מחירי הדירות עלו באופן ניכר בשנים האחרונות, ולפיכך מוצע לתת לכך ביטוי בהעלאת סכום הסיוע במענק והעמדתו על 000,300 שקלים חדשים, זאת בשל הצורך לשמור על ערך הכסף. נוסף על כך מוצע כי אם ילדו של נספה יזדקק לסיוע במענק לצורכי רכישת דירה טרם הגיעו לגיל 30, הוא יוכל לקבל את מלוא סכום המענק, ולא רק את חלקו. סעיף 19 מוצע לתקן את סעיף 31א(א) לחוק באופן שיחריג את תגמולי היתום ממנגנון ניכוי דמי החבר החל כלפי הזכאים מכוח סעיף זה. סעיף 20 מוצע לתקן את סעיף 33א(ד) לחוק ולהחליף את תוכן ההגדרה "עובד" כך שיראו בכל הורה שכול שהוכר לפי החוק, ככזה העומד בתנאי הסעיף העוסק בחובת העסקה מעבר לגיל פרישה, ולהשמיט את הפסקה שלפיה במקרה שהיה לנספה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני מין אחד, לא יראו כהורה של נספה אלא את ההורה שקצין התגמולים החליט כי זיקתו של הנספה אליו חזקה יותר. סעיף 21 מוצע לתקן את סעיף 35א המסדיר את סמכויות הוועדה לפנים משורת הדין, ולמחוק את הקביעה כי תנאי סף למתן סיוע מהוועדה לפנים משורת הדין הוא כי במבקש מתקיים התנאי של מצב סוציו־אקונומי קשה. הוועדה לפנים משורת הדין עדיין תידרש לשקול, בין היתר, שיקולים סוציו־אקונומיים כפי שקובע החוק בסעיף קטן (ב), אך מוצע להסיר את הדרישה למצב סוציו־אקונומי קשה כתנאי סף לעצם בחינת הבקשה בוועדה. סעיף 22 בהתאם לתיקון המוצע בסעיף 15 לעניין אופן תשלום התגמולים וההטבות, מוצע לבטל את ההפניה לחוק מהתוספת לחוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984, המצויה בפרט 2 לתוספת. סעיף 23 זכאותם של אזרחים שנפגעו בפעולות איבה, לתגמולים ולזכאויות נוספות, מוסדרת בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן - חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה). חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה קובע את זכאותם של נפגעים אזרחים בהתאמה זהה למשפחות החללים מקרב כוחות הביטחון, וזאת באמצעות החלת הוראות החוק לעניין תגמולים וזכאויות נוספות על משפחות נפגעים אזרחים. משכך, ההסדר המוצע לעניין החוק יחול בהתאמה גם לעניין זכאויות לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. סעיף 24 בשל השינויים הנרחבים והצורך הלוגיסטי להיערך להם, מוצע כי מועד תחילת תשלום הזכאויות לפי החוק יהיה בתוך 90 ימים מיום הפרסום וזאת לצורך היערכות. החוק יחול על זכאי העומד בתנאים הקבועים לתגמולים ולהטבות החל מיום תחילתו של החוק - יום פרסומו. סעיף 25 ההטבות המוצעות בסעיפים 15ד(ג1), 15ד(יב), 15ו(יח) ו–15ז ישולמו לזכאים רק בעבור הטבות כאמור שישולמו על ידי הזכאי אחרי תחילתו של חוק זה. כלומר, זכאי שקיבל טיפול או סיוע טרם תחילתו של החוק לא יהיה זכאי להחזר כספי בעבור הוצאות שהוצאו בגינם והוא יהיה זכאי להחזר כספי כאמור רק בגין הטבות שהוצאו בגין טיפולים או סיוע שיקבל מיום תחילתו של החוק. סעיף 26 מוצע כי עד להתקנת תקנות לפי סעיף 15ד(ג1) לחוק העיקרי, יחולו לגבי יתום שמלאו לו 30 שנה וטרם מלאו לו 60 שנה ההוראות לעניין רכישת מקצוע או השכלה כללית או מקצועית שנקבעו לפי סעיף 33(א)(1א) לחוק העיקרי, למעט ההוראות שנקבעו לפי אותו סעיף לעניין תשלום למחיית יתום. זאת, כדי לאפשר את מימוש הזכאות מייד עם כניסת החוק לתוקפו.