חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו-2026

שפת הסימנים הישראלית (להלן – שס"י) משמשת כשפה העיקרית וכאמצעי ליצירת תקשורת ולהעברת מסרים בין אנשים חירשים וכבדי שמיעה בישראל המשתמשים בה. כמו כן, לשס"י חלק בזהותם, בתרבותם ובגאוותם של חברי קהילת החירשים בישראל. מטרת הצעת החוק היא להכיר בשס"י כשפתם הטבעית של החירשים בישראל. שס"י נוצרה בארץ ישראל בתחילת המאה ה־20 על ידי מורים שעבדו בעבר בבית הספר היהודי־גרמני לחירשים בגרמניה. היא נחשבת לשפה בפני עצמה, בעלת כללי דקדוק, תחביר וסלנג משלה, והיא מתפתחת ומתעדכנת ונוצרים בה סימנים חדשים על פי צורכי התקופה. בדצמבר 2025). לשם מימוש מטרת החוק המוצע, מוצע לקבוע הכרה של מדינת ישראל בשפת הסימנים הישראלית. מוצע להבהיר שאין בהכרה זו כדי לפגוע במעמדן של שפות סימנים אחרות הנהוגות בקרב קבוצות בקהילת החירשים בישראל, כמו שפות סימנים של שבטים ויישובים בדואיים וערביים (למשל א־סייד, אבו־כף, ערב אל־נעים, עין מאהל וכפר קאסם) ושפת הסימנים הרוסית. כמו כן מוצע להטיל על המדינה חובה לשמר, לפתח ולקדם את שס"י באמצעות האקדמיה ללשון העברית. יצוין שעל פי החלטת הממשלה מס' 591 מיום י"ג בכסלו התשפ"א (29 בנובמבר 2020) הוקם באקדמיה ללשון העברית מדור שס"י לקידום מעמדה בחברה הישראלית באמצעות תיעוד, מחקר, פיתוח והפצת ידע.