חוק איסור אלימות בספורט (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026

בשנים האחרונות יידוי אמצעים פירוטכניים באירועי ספורט, כגון אבוקות וחזיזים, נעשה לתופעה נפוצה. יידוי אמצעים כאלה מסכן את שלומם של השחקנים, השופטים, הצוותים המקצועיים והקהל. כמו כן, תופעה זו גורמת להדרת משפחות וילדים מאירועי ספורט בשל החשש להיפגע, פוגעת בספורט הישראלי ומביאה לביטול משחקים. כיום, סעיף 16ב לחוק איסור אלימות בספורט, בזמן קיומו של אירוע ספורט או בסמוך לו, לעבר שדה המשחק או לעבר אדם הנמצא במקום שבו מתקיים אירוע הספורט, והעונש הקבוע לעבירה זו הוא קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (בסכום השווה ל־200,29 שקלים חדשים). סעיף 14(ד) לחוק קובע איסור הכנסת חפץ אסור למקום שבו מתקיים אירוע ספורט, והעונש הקבוע לעבירה זו הוא שנתיים מאסר. סעיף 14(א)(5) לחוק מגדיר לעניין זה "חפץ אסור" בין השאר כ"מכלול האמצעים הכימיים שהפעלתם גורמת לקולות נפץ, עשן או אור, לרבות חזיזים". בעת הכנת הצעת החוק לקראת הקריאה הראשונה, הציגו המשטרה ופרקליטות המדינה בפני הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת נתונים בדבר העבירות האמורות ומתחמי הענישה הנהוגים בשלהן. מנתונים אלו עלה כי קביעת עבירה פלילית חדשה של איסור יידוי אמצעים פירוטכניים עשויה להרתיע מפני ביצוע מעשים כאלה. לפיכך, מוצע לתקן את החוק ולקבוע כי דינו של מי שמיידה אמצעי פירוטכני בזמן קיומו של אירוע ספורט או בסמוך לו, במקום שבו מתקיים אירוע הספורט או לעבר מקום כאמור, יהיה שלוש שנות מאסר. לעניין זה, מוצע להגדיר "אמצעי פירוטכני" כאמצעי כאמור בסעיף 14(א)(5) לחוק.