הצעת חוק גיל פרישה (תיקון - ביטול גיל פרישת חובה), התשפ"ה-2025

לעבוד גם בזקנתם על מנת שלא לסבול חרפת רעב. ניכר. במבט לפנים, אוכלוסייה זו צפויה להמשיך לגדול, ולחיות שנים רבות יותר במצב בריאותי טוב ידי המשך עבודה ופעילות יצרנית בשוק העבודה. חובת הפרישה אינו פוגע במערך זכויות זה. הכרונולוגי בלבד וללא קשר ליכולותיהם, כישוריהם, רצונותיהם או מידת תרומתם הכלכלית היא תופעה המוסד "גיל פרישת חובה", אשר לפיו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו הכרונולוגי, נעוץ בהסדרים חברתיים של אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19. הוא נולד בתקופה שבה תוחלת החיים הממוצעת באירופה היתה מתחת ל-50 שנים ובהיעדר מנגנוני ביטחון סוציאלי חברתיים, אנשים נאלצו מאז ועד היום התרחשו שינויים חברתיים וכלכליים מפליגים: תוחלת החיים כמעט והכפילה את עצמה, ואוכלוסיית ה"זקנים" הבריאים, הצלולים והכשירים בגילאי שבעים, שמונים ומעלה, גדלה באופן יותר. מדובר על אוכלוסייה שהיא נכס ולא נטל, המסוגלת להמשיך ולתרום לכלכלה ולחברה, בין היתר על יתרה מכך, מסגרות ביטחון סוציאלי הכוללות קצבאות אזרח ותיק אוניברסאליות, השלמת הכנסה סלקטיבית, ופנסיה תעסוקתית)שחובת ההפרשה לה חלה כיום על כלל שוק העבודה השכיר(, יצרו מציאות חדשה לפיה מובטחים למרבית הזקנים בישראל החופש והיכולת לבחור לסיים את עבודתם ולצאת לגמלאות תוך ביטחון לקבלת קצבה חודשית האמורה להבטיח קיום בסיסי בכבוד, ועצם ביטול לאור זאת, בעשרות השנים האחרונות התגבשה ההכרה כי הפלייתם של עובדים על בסיס גילם פסולה שיש בה השפלה ופגיעה בכבוד האדם שאינה פחותה מהפלייתם של קבוצות מוחלשות אחרות כגון נשים, אנשים עם מוגבלות, או הומוסקסואלים. תפיסה זו אף הביאה לתיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, אשר הוסיף את איסור ההפליה מטעמי גיל בכל הקשרי העבודה: קבלה, קידום, תנאי שכר, ותנאים נלווים. ממצאים אמפיריים מצאו כי חיוב אנשים לפרוש מעבודתם בניגוד לרצונם אך