חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 41), התשפ"ה–2025

מדינת ישראל מחויבת להעניק מקלט לאנשים הנמצאים בסכנה אישית במדינת מוצאם, בהתאם לעקרונות ההומניטריים והבין־לאומיים, גם אם הם מסתננים כהגדרתם בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי״ד–1954. עם זאת, יש להבחין בין מסתננים הנרדפים או נמצאים בסכנת חיים אמיתית במדינת מוצאם ובין אלו המזדהים עם הממשל במדינתם או מקיימים קשר עם נציגיו. בשנים האחרונות פרצו בדרום תל־אביב כמה עימותים אלימים בין מתנגדי הממשל באריתריאה ובין תומכיו, שכללו הפרות סדר חמורות, אלימות פיזית והשחתת רכוש ציבורי ופרטי. אירועים אלה פגעו פגיעה חמורה בביטחון הציבור. במהלך אירועים אלה נעצרו חלק מהמעורבים במעשים, וחלקם שוחררו בערבות שהפקידה שגרירות אריתריאה בישראל – עובדה המלמדת על קשר הדוק בינם ובין הממשל באריתריאה, מעלה ספקות בנוגע לטענתם כי הם זכאים למעמד של פליטים, ומעידה כי לא נשקפת סכנה ממשית לחייהם או לחירותם מצד הממשל בארצם. בהצעת החוק המתפרסמת בזה מוצע לקבוע כי במקרים שבהם יקבע שר הפנים, בהתבסס על חוות דעת של מנהל רשות האוכלוסין וההגירה, כי מסתנן תומך בממשל מדינתו, תקום חזקה כי לא נשקפת סכנה לחייו או לחירותו אם ישוב למדינתו. החלטה כאמור תתקבל לאחר ששר הפנים ייתן לאותו אדם הזדמנות להשמיע את טענותיו לעניין זה. כמו כן, ניתן יהיה לסתור את החזקה בתוך 30 ימים מיום ההודעה על קביעה כאמור. אם לא נסתרה החזקה בתוך התקופה האמורה, יבוטל רישיון הישיבה שניתן לאותו אדם, והוא יורחק מישראל למדינתו, בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952.