חוק כלי הירייה (תיקון מס' 26), התשפ"ה–2025

סעיף 11א(ב)(2) לחוק כלי הירייה, התש"ט–1949 (להלן – חוק כלי הירייה), מטיל על עובד סוציאלי שאינו עובד מערכת הבריאות חובת דיווח למנהל הכללי של משרד הרווחה והביטחון החברתי (להלן – מנהל משרד הרווחה) על אדם שהוא מטפל בו, אם נודע לו כי אדם זה מחזיק בכלי ירייה ולדעתו יש בכך סכנה לאותו אדם או לציבור. על מנהל משרד הרווחה מוטלת חובה, לפי הסעיף האמור, להעביר את הדיווח לפקיד הרישוי לפי חוק כלי הירייה, וכן הוא רשאי, לפי שיקול דעתו, לדווח על כך לצבא הגנה לישראל וכן, לגבי מועמד לשירות במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר או במשמר הכנסת, אם גופים אלו מסרו למנהל משרד הרווחה מידע לגבי המועמד. (19 בפברואר 2025). בהצעת חוק זו מוצעים כמה שינויים בהסדר זה. ראשית, מאחר שהמסוכנות בהחזקת כלי ירייה לעיתים אינה נשקפת בהכרח מהאדם שבו העובד הסוציאלי מטפל אלא מבן משפחתו, מוצע להרחיב את חובת הדיווח של העובד הסוציאלי ולהחילה גם לגבי בן משפחה של המטופל. שנית, מוצע להרחיב את חובת הדיווח ולהחילה גם במקרים שבהם נודע לעובד הסוציאלי כי המטופל או בן משפחתו הגיש בקשה לרישיון להחזקת כלי ירייה. לבסוף מוצע לקבוע מנגנון בירור ודיווח תלת־שלבי. בשלב הראשון, לאחר קבלת הודעת העובד הסוציאלי כאמור, על מנהל משרד הרווחה לבחון את המידע שהתקבל ולהחליט אם נדרש לדווח עליו לפקיד הרישוי. בשלב השני, אם יחליט מנהל משרד הרווחה שהעניין מחייב דיווח, עליו לפנות תחילה לפקיד הרישוי כדי לקבל מידע אם אכן האדם שלגביו נמסרה הודעה כאמור הגיש בקשה לרישיון להחזקת כלי ירייה או אם הוא מחזיק בכלי ירייה. בשלב השלישי, אם התשובה שהתקבלה מפקיד הרישוי חיובית, ידווח מנהל משרד הרווחה לפקיד הרישוי על הודעת העובד הסוציאלי. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תבחן הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת את האפשרות לשלב את משרד הרווחה והביטחון החברתי כחלק אינטגרלי מהליך הרישוי להחזקת כלי ירייה, את החלת התיקונים המוצעים גם לעניין סעיף 11א(ב)(1) לחוק כלי הירייה, המסדיר את חובת הדיווח החלה על גורמים במערכת הבריאות, ואת הפיכת הדיווח של משרד הרווחה והביטחון החברתי לגופים הביטחוניים שפורטו לעיל מסמכות שבשיקול דעת לסמכות שבחובה. כמו כן, מוצע לתקן את שמו של משרד העבודה והרווחה בחוק כלי הירייה לשמו כיום – משרד הרווחה והביטחון החברתי.