הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2025

סעיף 1 סעיף 10ג לחוק כלי הירייה, התש"ט–1949 (להלן – חוק כלי הירייה), קובע כי המחזיקים כלי ירייה בשל העסקתם בשירותי שמירה (להלן – שומרים), רשאים לשאת ולהחזיק כלי ירייה רק במקום ובזמן שבהם מתבצעת השמירה. השר לביטחון לאומי (להלן – השר) רשאי לקבוע הוראות תחומות בזמן שלפיהן נשיאה והחזקה של כלי ירייה בידי שומרים יהיו מותרות גם שלא במקום או בפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה, מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו (סעיף 10ג(ה)(1) לחוק כלי הירייה). לצד זאת, אין בהוראת השר כאמור כדי להתיר נשיאה והחזקה של כלי ירייה שלא במקום ובזמן שבהם מתבצעת השמירה למי שיש רישום פלילי הנוגע לו בשל עבירת אלימות, ובכלל זה אלימות במשפחה, או בדבר תיק שהתנהל בשל עבירה כאמור ונסגר בעילה של היעדר עניין לציבור, וכן בידי מי שיש לגביו מניעה אחרת לכך מטעמים של שלום הציבור וביטחונו (סעיף 10ג(ה)(2) לחוק כלי הירייה). הצעת החוק גובשה על רקע השימוש הרציף והממושך שנעשה בסמכות המוקנית לשר לשם מתן היתר נשיאה והחזקה של כלי ירייה בידי שומרים שלא במקום ובזמן שבהם מתבצעת השמירה, שמוארך מתקופה לתקופה. ההסדר המוצע נועד לעגן את המצב הנוהג ממילא ולשנות את ברירת המחדל הקבועה בחוק כך ששומרים יוכלו לשאת ולהחזיק כלי ירייה גם שלא במקום ובפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה. הרשאה קבועה כאמור תסייע בשמירה על ביטחון הציבור מפני פעילות חבלנית עוינת ובמתן מענה מהיר ומיומן על ידי שומרים שהוכשרו לכך באמצעות שימוש בכלי ירייה, המהווים "מכפיל כוח" מבצעי בידי רשויות הביטחון במרחב הציבורי. עם זאת, מוצע להסמיך את השר לקבוע, בצו, באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, כי נשיאה והחזקה של כלי ירייה בידי שומרים, כולם או חלקם, יוגבלו למקום ולזמן שבהם מתבצעת השמירה, באזור מסוים או בכל הארץ, מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו. תוקפו של צו כאמור יהיה לתקופה של שנה לכל היותר. לנוכח שינוי ברירת המחדל, מוצע להתאים את הוראות סעיף 10ג(ה)(2) לחוק כלי הירייה ולקבוע כי הרשות המוסמכת כמשמעותה בסעיף 11 לחוק כלי הירייה תהיה רשאית להגביל נשיאה והחזקה של כלי ירייה למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה בידי שומר שיש רישום פלילי הנוגע לו בשל עבירת אלימות, ובכלל זה אלימות במשפחה, או בדבר תיק שהתנהל בשל עבירה כאמור ונסגר בעילה של היעדר עניין לציבור, וכן בידי מי שיש לגביו מניעה אחרת לכך מטעמים של שלום הציבור וביטחונו, אף אם השר לא קבע כך בצו כאמור. סעיף 2 מההגדרה ״כלי ירייה״ בחוק כלי הירייה מוחרג מכל גז מדמיע, ומשכך, לא חלה חובת רישיון בגין החזקתו. הגדרת מונח זה היא "מכל המיועד להגנה עצמית, שמשקל תכולתו הוא כפי שנקבע בתוספת הראשונה והוא מכיל או סוגל להכיל או לפלוט חומר שסוגו וריכוזו קבועים בתוספת הראשונה, ובלבד שמנגנון ההפעלה שלו אינו כולל תרכובות של חמרי בערה או נפץ". המשקל הנקוב כיום בתוספת הראשונה לחוק כלי הירייה הוא עד 30 גרם. מאחר שהנזק הפיזי שעשוי להיגרם ממכל גז מדמיע אינו תלוי במשקל המכל, כל עוד סוג החומר וריכוזו זהים לקבוע בתוספת הראשונה כאמור, מוצע לבטל משתנה זה, כך שדרישת הרישוי תחול רק בהתאם לסוג החומר ולריכוזו במכל.