הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 6) (הגבלת שיווק של חומר מסכן שיש לו שימושים מותרים), התשפ"ה–2025

גז חמצן דו־חנקני (Oxide Nitrous – כללי N2O) (להלן – הגז) משמש כתכשיר רשום לשיכוך כאב ברפואת השיניים (בתחום זה הוא ידוע בשם "גז צחוק") וכתוסף מזון (בתחום זה הוא ידוע בשם "גז קצפות") וכן יש לו שימושים בתעשיית השבבים ובספורט המוטורי. ואולם, בשנים האחרונות שאיפת הגז או הרחתו הפכה לנפוצה בקרב בני נוער וצעירים, והוא משמש כ"סם מסיבות" פופולרי, נגיש וזול. צריכת הגז עלולה לגרום לאופוריה, אובדן תחושה, פגיעה בהכרה, אובדן קואורדינציה, טשטוש ראייה, סחרחורת, אובדן זיכרון וצפצופים באוזניים. שימוש בגז עלול להוביל גם להתנהגות מסכנת מבחינה חברתית, בריאותית או מינית. 2 דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 17, עמ' 390. בשימוש תכוף החומר רעיל מאוד למערכת העצבים, ועשוי לדכא את ייצור מח העצם ואת יכולת ההתחדשות של מערכת העצבים. בשימוש כאמור למשך תקופה ארוכה ייתכנו נזק מוחי, פרכוסים, קושי בעשיית צרכים, התפתחות תלות בחומר ומחלות פסיכוטיות כרוניות. בשנת 2024 נרשמו יותר מ־80 מקרי אשפוז בשל הרעלה מהגז ומקרה מוות אחד. כדי למנוע את השימוש לרעה בגז על הנזקים הכרוכים בו בלי לפגוע באפשרות לעשות בו שימוש מותר למטרות חוקיות, מוצע לכלול את הגז באופן מפורש כחומר מסכן בחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, התשע"ג–2013 (להלן – החוק), ולקבוע הגבלות על מכירתו ועל ייבואו, איסור לעשיית פרסומת לגביו ואיסור לקיים פעולות מסוימות לעניין כלי עזר לשאיפתו או להרחתו. חומר מסכן מוגדר בחוק "חומר שנועד לשימושו של אדם, בדרך של אכילה, שתייה, לעיסה, הזרקה, החדרה, עישון או הרחה, ושקיים יסוד סביר להניח כי השימוש בו עלול להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור, בביטחונו או בבריאותו, בדרך הדומה לפגיעה הנגרמת כתוצאה מהשימוש בסם מסוכן". סעיפים בסעיף 2(א)(2) לחוק נקבעה חזקה כי חומר 1, 5 ו־6 שנועד לשימושו של אדם בדרך של אכילה, שתייה, לעיסה, הזרקה, החדרה, עישון או הרחה, ועל פי פרסומו ברבים השימוש בו גורם למשתמש לתופעות הדומות לתופעות הנגרמות כתוצאה מהשימוש בסם מסוכן, הוא חומר מסכן. ואולם בסעיף 2(ב) לחוק נשמרת האפשרות של המחזיק בחומר להוכיח כי החומר מיוצר או מיובא לפי כל דין לשימושו של אדם, אלא אם כן הוא מוצע לשימוש שונה מזה שאליו הוא נועד. כדי לאפשר התמודדות עם תופעת השימוש לרעה בגז בלי להזדקק לבחינת החזקה או הפרכתה ובלי לגרוע מהאפשרות להוכיח כי נעשה בו שימוש מותר, מוצע לקבוע כי חומר המנוי בתוספת הראשונה המוצעת ייחשב חומר מסכן. בתוספת האמורה מוצע לכלול את הגז, למעט אם הוא תכשיר רשום לפי פקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א–1981 (להלן – פקודת הרוקחים), או מותר לשיווק לפי סעיף 47א(ג) לפקודה האמורה (להלן – שימושים רפואיים) – שאז חלות לגביו הגבלות מחמירות לפי אותה פקודה. מוצע להסמיך את שר הבריאות, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, לתקן את התוספת הראשונה, בתנאי שהוספת חומר לתוספת זו תיעשה רק אם שוכנע כי הסיכון לשימוש לרעה בו עולה על התועלת שבשימושים המותרים לפי כל דין באותו חומר, וכי מתקיים בחומר התנאי שעל פי פרסומו ברבים, השימוש בו גורם למשתמש לתופעות הדומות לתופעות הנגרמות משימוש בסם מסוכן. סעיפים פרק ב' לחוק קובע הוראות לעניין סמכויות 2 ו־7 תפיסה והשמדה של חומר מסכן. על אף הסמכות להשמדת חומר מסכן, מוצע להסמיך קצין משטרה להורות כי החומר לא יושמד אלא יאוחסן במקום שעליו יורה או על אופן הטיפול בו. זאת, משום שהגז משתייך לקבוצת חומרים מסכנים שתהליך השמדתם כרוך בסיכון רב – גז חממה עם פוטנציאל התחממות גבוה, שמהווה רעל לפי חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג–1993 (להלן – חוק החומרים המסוכנים) (סעיף 4א(א) המוצע). לגבי הגז וכל חומר מסכן אחר שייקבע בתוספת הראשונה, מוצע כי הוראות לעניין אופן הטיפול בו לשם תפיסתו ולעניין השמדתו או החסנתו ייקבעו בפקודות המשטרה, ואם החומר הוא רעל כאמור – ייקבעו הוראות כאמור בהתייעצות עם הממונה לפי חוק החומרים 6 ק"ת התש"ע, עמ' 1404. המסוכנים. מוצע לקבוע כי משטרת ישראל תקבע הוראות כאמור בפקודות המשטרה בתוך שנה ממועד תחילת החוק המוצע, וכי עד לקביעתן רשאי המפקח הכללי של משטרת ישראל להורות הוראות בעניין זה בנוהל שיפורסם באתר האינטרנט של המשטרה (סעיף 4א(ב) המוצע וסעיף 7). סעיפים כיום חלות הגבלות על ייבוא הגז ומכירתו אם 3, 4 ו־6 הוא תכשיר לפי פקודת הרוקחים, אם הוא מיובא או נמכר בכמות של 500 קילו לפחות לפי חוק החומרים המסוכנים, או אם הוא תוסף מזון לפי חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו–2015. למרות הגבלות אלה, נתוני משרד הבריאות מצביעים על גידול משמעותי בייבוא הגז, ולפיכך, גם על גידול בסכנות ממנו לבריאות הציבור. מוצע להוסיף לחוק את פרק ג'1 ולקבוע בו הגבלות על מכירתו ועל ייבואו של הגז שמטרתן להבטיח שימושים מותרים בו בלבד, ואינן חלות על הגז כשהוא לשימושים רפואיים. מוצע לקבוע כי שר הבריאות יהיה ממונה על ביצוע הוראות פרק זה. לסעיף 9א המוצע ולתוספת השנייה מוצע להגדיר את המונחים העיקריים המשמשים בפרק המוצע: להגדרה "עסקים מיועדים" – מוצע לקבוע רשימה של גורמים שרק להם ניתן יהיה למכור את הגז במכירה סיטונאית ולשם הספקת הגז בעבורם ניתן יהיה לקבל היתר לייבוא הגז, ובהם יצרן מזון, בית אוכל שניתן לו רישיון עסק, חנות שעיקר מכירותיה הוא מוצרי אפייה, בעל כלי רכב תחרותי שמשתתף כדין בספורט תחרותי ומצהיר כי הגז נחוץ לו לשם כך, ויצרן אחר שקיבל אישור ממשרד הכלכלה והתעשייה שהגז דרוש לפעילותו, או עסק אחר שיקבע שר הכלכלה והתעשייה בתקנות. להגדרות "מכירה" ו"מכירה סיטונאית" – מוצע לקבוע כי מכירת הגז כוללת גם את הפצתו, חלוקתו או הספקתו, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וההגבלות המוצעות יחולו על כלל פעולות אלה. מוצע להבחין בין מכירה סיטונאית של הגז, קרי מכירת הגז במשקל העולה על המשקל הקבוע בתוספת השנייה (192 גרם – אריזה של 24 מכלים במשקל 8 גרם כל אחד), ובין מכירה קמעונאית – במשקל קטן מזה. לסעיף 9ב המוצע מוצע לאסור מכירה סיטונאית של הגז, אלא אם כן מוכר הגז הוא יבואן בעל היתר לייבוא הגז, או הוא משווק שצוין בהיתר הייבוא והרוכש הוא עסק מיועד. לסעיף 9ג המוצע מוצע לאסור מכירה קמעונאית של הגז, אלא אם כן המכירה היא בתמורה ומבוצעת בידי חנות למוצרי אפייה, שלא במכירה מקוונת אלא במסירה במקום, והרוכש הוא צרכן שמלאו לו 18 שנים והמוכר לא מכר לו את הגז במכירה קודמת ב־30 הימים שקדמו למכירה. מוצע לקבוע כי לגבי עוסק שחייב ברישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968, יראו את ההוראות האמורות כתנאים שנקבעו ברישיונו ולפיכך הפרת האיסור בדבר מכירה קמעונאית תוכל להביא לביטול רישיון העסק או התלייתו. לסעיף 9ד המוצע מוצע לקבוע כי ייבוא הגז, לרבות בייבוא אישי, טעון קבלת היתר, שתוקפו שנתיים, בטרם הייבוא, וכי הוא ייעשה בהתאם לתנאי ההיתר. בבקשה להיתר יפרט המבקש את סוג העסקים המיועדים שהגז מיועד להם ואת גודל מכלי הגז שייבואם מתבקש, ואם הבקשה היא להספקת הגז המיובא באמצעות משווק – גם פרטי המשווק. כיוון שהייבוא עשוי להיות מיועד לסוגי עסקים שהאחריות לטיפול בהם מצויה בסמכותם של משרדי ממשלה שונים, מוצע לקבוע כי הבקשה להיתר תופנה למשרד הממשלתי הנוגע בדבר (ההגדרה "נותן היתר", שהוא המנהל הכללי של המשרד הממשלתי כאמור). נותן ההיתר יוכל לדרוש מהמבקש נתונים לעניין כמות הגז שנדרשת עבור העסקים המיועדים שהגז מיועד להם ומספרם. מוצע לקבוע כי בהחלטה על מתן היתר הייבוא יובא בחשבון הסיכון שהגז יגיע לשימושים שאינם מותרים, בין השאר ההיקף הכולל של הגז הנדרש בישראל לשימושים מותרים בידי העסקים המיועדים שצוינו בבקשה, הצורך להבטיח כי הגז לא יגיע לשימושים שאינם מותרים והמידע שיתקבל לעניין זה ממשטרת ישראל. נותן ההיתר יהיה רשאי לבטל היתר או לסייגו אם מצא כי תנאי ההיתר אינם מקוימים או כי הגז מועבר לגורמים שאינם עסקים מיועדים או לשימושים שאינם מותרים, או אם משטרת ישראל הביאה לידיעתו מידע על כך. ההיתר יכלול תנאים לעניין גודל המכלים שניתן לייבא, ובלבד שלעניין בתי אוכל, יצרני מזון וחנויות למוצרי אפייה לא יינתן היתר לייבוא גז במכלים שמשקלם עולה על 8 גרם. עוד יפורט בו גודל מכלי הגז ויצוין המשווק שאישר נותן ההיתר. ההיתרים שניתנו יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד הממשלתי שבו מכהן נותן ההיתר. יובהר כי היתר לייבוא הגז לא יפטור את בעל ההיתר מחובות החלות לעניין עיסוק בגז לפי חוק החומרים המסוכנים או מהדרישה לקבלת אישורים שונים לפי דין לעניין ייבוא הגז כתוסף מזון. עוד מוצע לקבוע כי השר שבתחום אחריותו סוג של עסקים מיועדים יהיה רשאי לקבוע הוראות לעניין הגשת בקשה להיתר וכן לקבוע מהם הפרטים שייכללו בה והמסמכים שיש לצרף לה. לסעיף 9ה המוצע כדי לאפשר מעקב אחר שרשרת המכירה של הגז משלב הייבוא ועד צרכן הקצה, מוצע לקבוע את הפרטים שעל מוכר במכירה סיטונאית ומוכר במכירה קמעונאית לקבל מהרוכש ואת הפרטים שהוא נדרש לתעד לגבי המכירה. לסעיפים 9ו עד 9ח המוצעים לנוכח הסכנה שבשאיפת הגז או הרחתו, מוצע לקבוע כי הגז לא יימכר אלא באריזה שעליה מודפסת או מודבקת אזהרה באותיות דפוס ברורות וקריאות, על שטח של לפחות %65 מכל אחד מהצדדים הרחבים של האריזה בחלקם העליון. נוסח האזהרה יהיה: "אזהרה! מסוכן לבריאות! אסור בשאיפה או בהרחה! עלול לגרום לפגיעה נוירולוגית", בשפה העברית ובשפה הערבית. מוצע להסמיך את שר הבריאות לקבוע הוראות נוספות לעניין האזהרה, לשנות את נוסחה, ולקבוע שפות נוספות שבהן תהיה חובה לכתוב את נוסח האזהרה. עוד מוצע לקבוע איסור עשיית פרסומת לקידום רכישת הגז או שימוש בו. הוראות דומות קבועות לעניין מכירת מוצרי טבק ועישון, לפי חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, התשמ״ג–1983. עוד מוצע להסמיך את שר הבריאות להתקין תקנות לעניין אופן ההחסנה של הגז ואריזתו. לסעיף 9ט המוצע שאיפת הגז או הרחתו נעשות לא אחת באמצעות כלי עזר המיועד לכך או באמצעות העברת תכולת מכל הגז לכלי קיבול שישמש לכך. מאחר שכלי העזר מיועד באופן מובהק לשימושים שאינם מותרים, מוצע לאסור את ייצורו, מכירתו, ייבואו, ייצואו והחזקתו. לסעיף 9י המוצע מוצע לקבוע עבירות פליליות של מכירה סיטונאית או מכירה קמעונאית של הגז בניגוד להוראות החוק המוצע, ושל ייבוא הגז ללא היתר או עשיית פעולה בכלי עזר, שהעונש בצידן יהיה שלוש שנות מאסר, ועבירות פליליות של ייבוא הגז בניגוד לתנאי ההיתר שניתן, או אי־עמידה בחובות קבלת הפרטים והתיעוד בעת מכירה סיטונאית או מכירה קמעונאית, שהעונש בצידן יהיה 9 דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 3, עמ' 39. שישה חודשי מאסר. עוד מוצע לקבוע כי מכירת הגז באריזה שלא כוללת אזהרה או עשיית פרסומת לקידום רכישת הגז או שימוש בו תהיה עבירה פלילית שהעונש בצידה יהיה קנס השווה היום ל־000,226 שקלים חדשים. לסעיף 9יא המוצע יובהר כי אין בהוראות פרק ג'1 המוצע כדי לגרוע מהוראות חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו–2015, חוק החומרים המסוכנים ופקודת המכס. יוזם: חבר הכנסת יונתן מישרקי