הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 10) (מסלולי לימוד נפרדים בתארים מתקדמים), התשפ"ה–2025

סעיף 4 לחוק זכויות הסטודנט, התשס"ז–2007, קובע כי מוסד כהגדרתו בחוק האמור לא יפלה מועמדים או סטודנטים מטעמים עדתיים, מטעמי ארץ המוצא שלהם או של הוריהם, רקעם החברתי־כלכלי או מטעמים של דת, לאום, מין או מקום מגורים בעת רישום ללימודים וקבלה למוסד, קבלה לתחומי לימוד או קבלה למסלולי לימוד מיוחדים. כמו כן, לפי הסעיף, לא יראו הפליה בקיומם של מוסדות נפרדים או של מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת. כיום המועצה להשכלה גבוהה מאפשרת למוסדות להשכלה גבוהה לקיים מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית, ככלל, לתואר ראשון בלבד, בתנאים ובמגבלות נוספים על פי המתווה שקבעה. המתווה האמור נדון ואושר על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 16/8010 ברזון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2021.7.12). היצע המסלולים בהפרדה לתואר שני הוא מצומצם ביותר, והוא מורכב בעיקר מתארים אקדמיים בתחום החינוך וההוראה. מוצע להבהיר בחקיקה כי ההוראה הקובעת שלא יראו כהפליה את קיומם של מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת, חלה גם לגבי מסלולי לימוד לתואר שני ולתואר שלישי. זאת, כדי לאפשר גם למי שבשל אמונתו הדתית נמנע ממנו להשתתף בלימודים אקדמיים מעורבים, ללמוד לתארים מתקדמים במגוון רחב יותר של תחומים. עוד מוצע להבהיר כי ההסדר המוצע לא יגרע מהוראות סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, האוסר הפליה של מעסיק בין עובדיו מחמת מינם. יצוין כי לא מוצע לחייב את המוסדות להשכלה גבוהה לקיים מסלולי לימוד נפרדים, אלא הצעת החוק נועדה לאפשר זאת למוסדות שיבחרו בכך.