הצעת חוק הירושה (תיקון - זכאות מתמודד נפש לרשת), התשפ"ד-2024

הרשומות בסימן ב' לפרק ה'1 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, הוא יוכל לרשת את המוריש. משפטי זה סבוך אף לאנשים שאינם מתמודדי נפש, על אחת כמה וכמה לאוכלוסייה זו. הדעת", הוא יהיה זכאי לרשת אותו. זאת, אלא אם קבע בית המשפט אחרת, מנימוקים מיוחדים. -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום חוק הירושה, התשכ"ה–1965)להלן – החוק(, נועד להסדיר את חלוקת רכושו של המת, כאשר התכלית העיקרית העומדת בבסיס החוק היא כיבוד רצונו של המת. סעיף 5 לחוק קובע כי יורש שהרג במתכוון או באדישות את מורישו לא יהיה זכאי לרשת אותו. זאת, למעט שני סייגים: ראשית, אם שוכנע שאכן היה זה רצון המוריש, רשאי בית המשפט לקבוע, מנימוקים מיוחדים, כי אותו יורש יוכל לרשת אותו; שנית, אם היורש יוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, שהוא חוסה תחת אחת או יותר מעילות ההגנה אחת מעילות אלו, הרשומה בסעיף 34ח לחוק העונשין, היא "אי שפיות הדעת", הנוגעת למתמודדי נפש. לרוב, מצבם של מתמודדי נפש שחוסים תחת עילה זו קשה מאוד, ולא אחת הם שוהים בבתי חולים פסיכיאטריים. הסייג השני לסעיף 5 לחוק כאמור מצריך מאותו יורש, שאין לו שיקול דעת ואינו יודע להתנהל בחיי היום-יום, להתייצב בבית המשפט, לשכור עורך דין, להגיש כתב הגנה ולהוכיח שהוא אינו שפוי. הליך לפיכך, מוצע לקבוע כי אם יורש זוכה מגרימת מותו של המוריש או בניסיון לגרום לכך בשל "אי שפיות