הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תיקון - פיצוי בשל מעצר), התשפ"ד-2024

13)ב(קובע כי אין לצוות על מעצר כאשר ניתן להשיג את התכליות המבוקשות בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה. סעיף 8 לחוק-היסוד כי אין לפגוע בזכות המוגנת על פיו "אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו." חוק סדר הדין הפלילי)סמכויות אכיפה – מעצרים(, התשנ"ו–1996)להלן – חוק המעצרים(, יוצר הבחנה חשובה בין שאלת האשמה של אדם בעבירות המיוחסות לו לבין סמכויותיה של המשטרה לעצרו. כך, סעיף 13 אשר קובע את העילות לפיהן ניתן לעצור חשוד בטרם הגשת כתב אישום כנגדו)מעצר ימים(, קובע כי ניתן לעצור אדם רק כאשר קיים כנגדו חשד סביר לביצוע עבירה שאינה מסוג חטא. נוסף על כך, החוק אינו מאפשר לעצור אדם שאין מתקיימת לגביו לפחות אחת מהעילות המנויות בסעיפים קטנים)1(עד)3(לאותו סעיף)חשד לשיבוש הליכי חקירה, מסוכנות או צורך בהליכי חקירה מיוחדים(. לבסוף סעיף ההבחנה שיוצר החוק בין עילות מעצר לבין העמדה לדין, הינה קריטית לשמירה על זכויות החשודים בישראל, ומדגישה כי המעצר אינו דרך המלך של ההליך הפלילי, אלא אמצעי הנתון בידי רשויות החוק במקרים המתאימים לכך. הבחנה זאת אף מתכתבת עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר קובע כי "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת." עוד קובע על אף האמור לעיל, נראה שסעיף 38 בנוסחו הקיים אינו יוצר את ההבחנה הנדרשת, ומכאן שהוא פוגע בקוהרנטיות של חוק המעצרים ואינו מתכתב עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. על פי הסעיף הקיים, בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים בגין מעצר שווא רק במקרה בו לא הוגש כתב אישום כנגד העצור. מכאן שהסעיף בנוסחו הקיים אינו מגן על ציבור גדול של חשודים אשר נעצרו שלא לפי הוראות