הצעת חוק עיטור הפציעה הקרבית, התשפ"ד-2024

בספטמבר 1949 הביא ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, בפני הכנסת את הצעת חוק הנכים)תגמולים ושיקום(. כך הציג בן-גוריון את החוק: "החללים הם רק חלק מהאבדות. רבים נשארו לשמחתנו בחיים, אך הם שילמו מחיר יקר – אבר מן החי. הערב אני מגיש לכם בשם הממשלה חוק על החוב, נכון יותר – על חלק מהחוב, שאנו חייבים לאלה שבגופם עזרו לשחרור האומה והמולדת". מכוח דברים אלו חוקק חוק הנכים)תגמולים ושיקום(, התשי"ט–1959, והתקנות שהותקנו מכוחו שנועדו להטיב ולהיטיב, כמאמר בית המשפט העליון, עם אותם אלו שנשאו ב"סיכון מיוחד" למען העם והמדינה. מטרת חוק זה היא להסדיר חלק אחר מאותו החוב, והוא ההכרה וההוקרה במקרים בהם התממש אותו "סיכון מיוחד" ונגרמה פציעת הגוף והנפש בקרב. על כן, מוצע להסדיר בחקיקה מנגנון הדומה לעיטור "לב הארגמן" האמריקאי, כעיטור מטעם כנסת ישראל – הריבון, שיוענק לאלו מאנשי שירותי הביטחון שנפצעו בקרב או בפעילות מבצעית. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים ושלוש על ידי חבר הכנסת אופיר סופר וקבוצת חברי הכנסת)פ/23/1268(ועל שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת יאיר גולן)פ/24/531(. הצעת החוק זהה לפ/24/531 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת. --------------------------------