הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (ביטול הצורך בקבלת רישיון להפגנה), התשפ"ד-2024

מוכרת, בצד חופש הביטוי או מכוחו, כשייכת לאותן חירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל)2006((. רישיון להפגנה, יש צורך לאזן בינה ובין אינטרסים חשובים העשויים להתנגש עמה, ובהם, בין היתר, כלליות, בסעיפים 3 עד 5 לפקודת המשטרה ]נוסח חדש[, התשל"א–1971)להלן – פקודת המשטרה(, וברחובות. חובה לתת הודעה מוקדמת על קיום "עצרות עם" שמספר המשתתפים בהן עולה על 500. אם ההפגנות טעונות רישיון ובין אם לאו. נישאים נאומים בנושא בעל עניין מדיני, בפועל מדיניותה הנוהגת של המשטרה לאורך השנים היא שכל התנועה לאיכות השלטון"((. סער נ' שר הפנים והמשטרה, פ"ד לד)2(169, 179)1979((. אין תימה בכך שמשטרות במדינות מערביות רישיון מראש לצורך קיום הפגנות, ולכל היותר ניתן להתנות קיום הפגנות במתן הודעה מראש. חופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, וזכות ההפגנה היא חלק בלתי נפרד ממנו. ההפגנה מהווה כלי מרכזי להעלאת נושאים חברתיים על סדר היום הציבורי וכן להבעת תמיכה או ביקורת. בית המשפט העליון קבע בשורה של פסקי דין כי זכות ההפגנה היא "מזכויות היסוד של האדם בישראל. היא כמשטר דמוקרטי")בג"ץ 83/153 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי, פ"ד לח)2(393, 398)1984((. לפיכך, נפסק כי על משטרת ישראל לכבד את הזכות להפגין, ולא זו בלבד שהיא אינה רשאית להגבילה שלא לצורך, אלא שהיא מחויבת לסייע במימושה)בג"ץ 05/2557 מטה הרוב נ' משטרת ישראל, פ"ד סב)1(200, 218-215 הזכות להפגין, ככל זכות יסוד אחרת, אינה זכות מוחלטת, ומשכך, בטרם קבלת ההחלטה אם להעניק שלום הציבור ורכושו והצורך לשמור על הסדר והביטחון הציבורי. משימה זו מוטלת על כתפי המשטרה, האמונה על שמירת הסדר הציבורי ועל הביטחון האישי. לצורך ביצוע תפקידיה ניתנו למשטרה סמכויות המגדירים את תפקידיה של משטרת ישראל וקובעים את סמכויותיהם הכלליות של השוטרים. סמכויות אלה נגזרות מתפקידה של המשטרה, לרבות קיום הסדר ומניעת הפרעות במרחב הציבורי, בדרכים כמו כן, הוקנו למשטרה בחוק סמכויות נרחבות למדי ומכוחן היא רשאית לדרוש ממפגינים ומתקהלים להישמע להוראותיה)סעיף 23)א()1(לחוק סדר הדין הפלילי)סמכויות אכיפה – מעצרים(, התשנ"ו–1996(; ולפזר כל התקהלות של שלושה אנשים או יותר שיש יסוד סביר לחשש כי תפר את השלום)סעיפים 151 עד 158 לחוק העונשין, התשל"ז–1977)להלן – חוק העונשין((. נוסף על כך, סעיף 5 לחוק הבטיחות במקומות ציבוריים, התשכ"ג–1962)להלן – חוק הבטיחות במקומות ציבוריים(, קובע מכאן, כי למשטרת ישראל נתונות סמכויות לשמור על שלום הציבור ועל הסדר הציבורי בכלל, נוכח הפגנות, אסיפות, התקהלויות ותהלוכות)להלן – הפגנות(בפרט. סמכויות אלה נתונות בידי המשטרה, בין לצד זאת, כוללת פקודת המשטרה פרק העוסק בסמכות המשטרה לדרוש ממארגני הפגנות, בתנאים מסוימים, לפנות מראש בבקשה לקבלת רישיון הפגנה. סעיף 83 לפקודת המשטרה מגדיר "אסיפה" כחמישים איש או יותר שהתקהלו כדי לשמוע נאום או הרצאה על נושא בעל עניין מדיני או כדי לדון בנושא כזה; ו"תהלוכה" כחמישים איש או יותר המהלכים יחד, או המתקהלים כדי להלך יחד ממקום למקום. סעיף 84 לפקודת המשטרה מסמיך מפקדי מחוזות במשטרה להודיע, בהודעה כללית או מיוחדת, כי על מי שמבקש לארגן אסיפה או תהלוכה לפנות מראש בבקשה לקבלת רישיון לעריכת האסיפה או התהלוכה. אף שלשון החוק תוחמת את סמכות המשטרה לדרוש בקשת רישיון רק לאסיפות שבהן הפגנה שבה צפויים להשתתף יותר מחמישים איש טעונה רישיון)בג"ץ 17/6536 התנועה למען איכות השלטון נ' משטרת ישראל)2017.10.8(, פסקה 28 לפסק דינה של כבוד השופטת אסתר חיות)להלן: "עניין התיבה "נושא בעל עניין מדיני" מאלצת את המשטרה לבחון את התכנים והמסרים שאמורים להינשא בהפגנה המיועדת. סמכות זו של המשטרה, לבחון רישוי הפגנה בהתאם לתכניה, היא סמכות דרקונית ומרחיקת לכת במשטר דמוקרטי, שכן כידוע "המשטרה אינה ממונה על האידיאולוגיה")בג"ץ 79/148 רבות ויתרו כמעט לחלוטין על הדרישה לקבלת רישיון מראש לצורך קיום הפגנה גם עמדתן של מועצת זכויות האדם של האו"ם, וכן של ועדת ונציה המייעצת למועצה האירופית, היא כי אין לדרוש קבלת בית המשפט העליון קבע כי עצם קיומה של הוראת החוק, שנותרה בספר החוקים הישראלי כשריד