הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - המונח יתום), התשפ"ד-2024

מלידה שלא היה בן-זוגו של הנספה". ילדו של נספה שלא עונה על הקריטריונים האמורים אינו נחשב "יתום". עומד בקריטריונים אלה אינו נחשב "יתום", היא תוצאה קשה שאין לקבלה. הצעת חוק זו נועדה לתקן עיוות היסטורי בטרמינולוגיה שבה נעשה שימוש בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה)תגמולים ושיקום(, התש"י–1950)להלן – החוק(. המונח "יתום" שבסעיף 1 לחוק מתייחס אל "ילדו של הנספה – ובכלל זה ילד חורג או ילד מאומץ – שלא מלאו לו 21 שנה, או שמחמת מום גופני או שכלי לא עמד ברשות עצמו במות הנספה או בהגיעו לגיל 21 אחרי מותו, וכל עוד אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה, אך למעט ילד שבמות הנספה מלאו לו 21 שנה ואותה שעה לא היה סמוך על שולחנו, וכן למעט ילד חורג שלא היה בשעת מותו של הנספה סמוך על שולחנו ושהיה מוחזק על ידי קרובו למקרא לשון החוק, מתקבל הרושם כאילו "יתום" הוא אך ורק מי שעונה על הקריטריונים שנקובים בסעיף, כלומר: שלא מלאו לו 21 שנה, או שמחמת מום גופני או שכלי אינו עומד עמד ברשות עצמו. במקומות אחרים בחוק, קיימת הרחבה של ההגדרה גם למי שטרם מלאו לו 30 שנים, ובתקנות שהוצאו מכוח החוק ישנן הוראות המוחלות גם על מי שטרם מלאו לו 40 שנים. במלים אחרות, לפי לשון החוק, ברי כי הכללת תנאי של גיל לגבי "יתום" נעשתה במטרה לתחם את גיל הזכאות לזכויות ולהטבות המוענקות בגדר החוק, בהתאם לצרכים, שמטבע הדברים משמעותיים ביותר ליתום ככל שגילו צעיר יותר, וככל שהוא נסמך על שולחן הנספה. אך התוצאה הלשונית המתקבלת, כאילו ילדו של נספה שאינו יתום צה"ל או כוחות הביטחון הוא יתום מעצם העובדה שאביו או אמו הלכו לעולמם במהלך שירותם בנסיבות שהחוק מכיר בהם כנספה. כל יתום, בין אם מלאו לו 21 שנים לפני פטירת הורהו ובין אם לאחר הפטירה, משתייך למשפחת השכול ללא יוצא מן הכלל. הזכאות להטבות וזכויות כאלה ואחרות, צריכה