חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024

כלל י מטרתה של הצעת חוק זו לאפשר לאדם לקבוע בחייו מה יעלה בגורל התוכן הדיגיטלי האישי שלו הנמצא ברשות ספקי שירותי תוכן דיגיטליים, לאחר מותו או אם נבצר ממנו לגשת לתוכן כאמור, ולאפשר לו לקבוע, אם יבחר בכך, כי לבני משפחתו או לאנשים קרובים אחרים תהיה גישה לתוכן. לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות בשנים האחרונות והשימוש הגובר באינטרנט, ובכלל זה ברשתות חברתיות ובשירותי ענן לאחסון מידע, משתמשים רבים מנהלים מידע אישי רב בפלטפורמות דיגיטליות שונות. בעקבות התנהלות זו החלו להתעורר שאלות בדבר אפשרות הגישה למידע הנמצא באותן פלטפורמות לאחר שאדם נפטר או במקרה שאדם אינו מסוגל לטפל בענייניו מפאת מצבו הבריאותי. למידע זה עשוי להיות ערך רגשי רב בעבור בני משפחה ואנשים אחרים הקרובים למשתמש, למשל לשם הנצחת הנפטר. לצד זאת, יש לתת את הדעת גם לזכויות ולאינטרסים אחרים, כגון זכות הפרטיות של הנפטר ושל צדדים שלישיים. שאלות אלו צפו ועלו גם לנוכח מתקפת הטרור הרצחנית ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023), שבה נרצחו ונחטפו בני אדם שהותירו אחריהם מידע רב ברשתות חברתיות ובשירותי ענן, ולבני משפחתם לא מתאפשרת גישה אליו. לפיכך מוצע לחייב את ספקי השירות של תוכן דיגיטלי לקבוע מדיניות לעניין אופן הטיפול בתוכן אישי של משתמש שנפטר או שנבצר ממנו לגשת לתוכן, וליידע על אודותיה את המשתמשים מזמן לזמן. במסגרת אותה מדיניות יחויב הספק לאפשר למשתמש, אם רצה בכך, לבחור שאדם אחר יקבל גישה לפחות לחלק מהתוכן האישי שלו. סעיף 1 מוצע להגדיר שירות תוכן דיגיטלי כשירות שנועד או שמשמש בעיקרו לשיתוף, להפצה, לשמירה או לאחסון של תוכן אישי שהמשתמש יצר, ערך או שמר בשירות ונמצא בחשבונו. הגדרה כאמור אינה כוללת שירות ששמירת התוכן בו היא אגבית לקבלת השירות, כגון שירות מסחר, שירות פיננסי או שירות ניווט. סעיף 2 מוצע לחייב את הספקים של שירות תוכן דיגיטלי לקבוע מדיניות לעניין אופן הטיפול בתוכן אישי של המשתמשים בשירות ואפשרות הגישה אליו לאחר פטירת המשתמש או אם נבצר ממנו לגשת לתוכן. המדיניות תכלול את דרכי הגישה לתוכן האישי לאחר פטירת המשתמש, ובין היתר מתן אפשרות לצפייה, העתקה, או הורדה של התוכן, או אפשרות להמשך הפעלת החשבון בשירות, אם המשתמש בחר בכך. כמו כן תיכלל בה ברירת מחדל, אם המשתמש לא החליט למי תינתן גישה, והכול לפי תנאי השימוש של הספק. מדיניות הספק תפורסם באופן בהיר ונגיש, בשפה שבה ניתן השירות. עוד מוצע לקבוע כי ספק השירות יהיה חייב לאפשר למשתמש להחליט כי לאחר פטירתו או אם ייבצר ממנו לגשת לתוכן האישי שלו הנמצא ברשות הספק, תינתן לאדם אחר גישה לתוכן זה, או להחליט כי לא תינתן גישה במקרים אלה. ככל הניתן, תינתן לאדם אפשרות להבחין, לעניין מתן הגישה, בין סוגים שונים של תוכן הנמצאים ברשות הספק. ספק השירות יהיה רשאי לקבוע כי לחלק מסוים מהתוכן לא תינתן גישה, אך יודגש כי תכלית ההוראה היא לתת למשתמש לקבוע אפשרות גישה כאמור לגבי תוכן רב ככל האפשר, ובייחוד לגבי ליבת התוכן. עוד מוצע שלא להחיל את החובה לאפשר גישה לתוכן אישי על שירות לתקשורת בין־אישית, בין אדם לאדם, שיכול להיות רכיב אחד מתוך מגוון שירותים המוצעים על ידי ספק, מפאת החשש לפגיעה משמעותית בפרטיות של צדדים שלישיים עקב מתן גישה לתוכן כזה. כמו כן מוצע לאפשר לשר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להוסיף בתוספת שירותים שעליהם לא תחול חובה כאמור (סעיף קטן (ב)). כדי להגביר את מודעות המשתמשים לאפשרות הבחירה כאמור, מוצע להטיל על ספקי שירות תוכן דיגיטלי להביא לידיעת המשתמשים את המדיניות מזמן לזמן (סעיף קטן (ג)). הוראות החוק המוצע יחולו על ספקי שירות תוכן דיגיטלי המספקים או מציעים שירות כאמור בישראל (סעיף קטן (ד)). לבסוף, מוצע לקבוע הוראת שמירת דינים, ולהבהיר כי אין בהוראות החוק המוצע כדי לגרוע, בין היתר, מהוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, ומהוראות חוק הירושה, התשכ"ה–1965 (סעיף קטן (ה)). יוזם: חבר הכנסת ארז מלול