הצעת חוק שמאי ביטוח, התשפ"ד-2024

מטרת הצעת חוק זו היא להסדיר את העיסוק בשמאות, תוך התייחסות לענפי השמאות השונים. בהתאם למוצע, ינותק הקשר בין העיסוק בשמאות לבין העיסוק בביטוח. כמו כן, לא יתאפשר המצב הקיים כיום, בו המבטח מאלץ את המבוטח בעת קרות מקרה ביטוח, באמצעות לחץ כלכלי, לפנות אל מערכת שירותי שמאות השייכת למבטח ופועלת במסגרתו. במצב הקיים יש משום ניגוד עניינים, שבו המבטח שהוא הנתבע, הוא גם משפיע על תוצאות התביעה באמצעות שליטתו על השומה. אדם הדואג לעתידו ומבקש להבטיח את עמידותו ועמידות נכסיו נאלץ להיכנס לעסקה עתירת כספים וארוכת טווח עם חברת הביטוח. הלקוח נותן אמונו בחברת הביטוח ומשקיע סכומי כסף גדולים, שעל פניו מיועדים לגבות אמון זה. הדעת נותנת כי הכסף הרב שמשקיע המבוטח יבטיח לו שאם וכאשר יקלע לצרה ויזדקק לשירות המבטח, יקבל המבוטח את שמגיע לו, שהרי לשם כך נכנס לעסקה. חברות הביטוח מבקשות כמובן למקסם רווחים ולצמצם הוצאות, אך כאשר הן מעסיקות שמאי ביטוח, אנשי מקצוע שאמורים לברור בין הלקוח לחברה, הן דוחקות בשמאי לתת שמאות שתטיב ככל האפשר עם החברה. מצב זה, בו השמאי, הבורר, מקבל שכרו מאחד הצדדים, מעמיד אותו במצב של ניגוד עניינים ומעלה את החשש כי המבוטח לא יקבל את שמגיע לו. אכן, אף אם נתונה באופן עקרוני למבוטח הזכות לעמוד על הפניית השמאות לשמאי בלתי תלוי, הרי שהלחץ הכלכלי בו הוא נתון, לאחר קרות מקרה הביטוח)רכב הדרוש תיקון, בית עסק הדרוש שיפוץ וכיוצא באלה(, גורם לו לקבל את ההצעה המוצעת על ידי חברת הביטוח למנות שמאי מטעמה. אמנם המפקח על הביטוח הוציא חוזר ביטוח אשר מטרתו צמצום ניגוד העניינים בפעולת שמאי ביטוח רכב)חוזר ביטוח 8-1-2007(, אך הנחיות אלה נוגעות לשמאי הרכב בלבד, ואף לגביהם אין בהנחיות בכדי להביא לפתרון כולל. מעבר לכך, נוכח חשיבות העניין יש מקום להסדיר את הסוגיה בחקיקה ראשית. לאור האמור, על אף השאיפה לאפשר חופש תעסוקה ולאפשר לשוק לתפקד, יש להגן על האזרחים מפני עוולות מסוג זה, ומכאן הצעת החוק. בנוסף, בהצעה זו מוצע להסדיר את העיסוק במקצוע השמאות על ענפיו ותחומיו המקצועיים השונים, בדומה לעיסוקים מקצועיים אחרים, המוסדרים בחקיקה. כיום מוסדר העיסוק רק בחלק קטן מענפי השמאות, ותכליתה של הצעת חוק זו היא הסדרה כוללת. מוצע כי יוקם גוף מרכזי, שתפקידיו יהיו מגוונים, בדומה ללשכת עורכי הדין, לשכת רואי החשבון וכיוצא באלו, והם יכללו, בין היתר, קביעת דרישות מקצועיות ותנאי השכלה מקצועית למבקשים לעסוק בשמאות, עריכת מבחנים למועמדים, רישוי, פיקוח מקצועי ואתי על העוסקים בשמאות ומתן כתובת לפניות הציבור בכל הנוגע לעבודתם של שמאים. מטבע הדברים, הסדרת כל עיסוק כרוכה בפגיעה מסוימת בחופש העיסוק של המבקשים לעסוק באותו עיסוק. הסדרת העיסוק ברפואה, בעריכת דין, בהנדסה, בחשבונאות, ובמקצועות רבים אחרים, בהם גם ענפים מסוימים בשמאות הוא צורך מובהק, שכן מקצוע זה אינו יכול להיות נחלתו של מי שאינו בעל השכלה מקצועית מתאימה. העיסוק בשמאות, כרוך בהשכלה מקצועית ספציפית. כמו כן, תפקידו של שמאי הוא לעתים קרובות מעין שיפוטי. שמאים משמשים כבוררים, והם ממונים על ידי בתי משפט כמומחים מטעמם. עם זאת, ברוב מקרי הביטוח, אשר כלל אינם מגיעים להתדיינות לפני ערכאות כלשהן, ממלא השמאי תפקיד מעין שיפוטי. קביעתו למעשה מחייבת, בעיקר משום שהמבוטח מעוניין לתקן את נזקו במהירות האפשרית. במצב זה, ברור כי הכף נוטה לרעתו של המבוטח, שיכולתו הכלכלית כמובן אינה בת תחרות עם זו של המבטח. לפיכך, מתחזק הצורך בהסדרת העיסוק בשמאות, החל מן ההכשרה המקצועית ורישוי העיסוק וכלה בפיקוח על ענייני אתיקה. הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת הארבע-עשרה ועל שולחן הכנסת החמש-עשרה על ידי חבר הכנסת ראובן ריבלין)פ/1031; פ/920(, על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת דוד אזולאי)פ/2121(ועל ידי חבר הכנסת חמי דורון וקבוצת חברי הכנסת)פ/2368(ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת זאב בילסקי)פ/18/2184(.