הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5), התשפ"ו-2026

חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח–2018, קובע, בין השאר, חובה המוטלת על גופים ציבוריים מסוימים לתת שירותים נפוצים לציבור באופן דיגיטלי ומסדיר את אופן שליחת ההודעות מגוף ציבורי לאזרח. חובה זו יש למלא באופן שייתן מענה הולם גם למי שאינו בעל מיומנות בשימוש באמצעים דיגיטליים או שאין לו אמצעים לקבל שירות כאמור. בהצעת חוק זו מוצע להסדיר את הדרך שבה יינתן מענה הולם למי שברשותם טלפון נייד שאינו מקבל מסרונים. מוצע לקבוע כי גוף ציבורי השולח מסר אלקטרוני למכשיר טלפון נייד שאינו מקבל מסרונים ישלח אותו כמסר קולי מוקלט. מוצע להגדיר מסר קולי מוקלט כמסר אלקטרוני שיישלח בהקראה קולית, והאזנה חוזרת שלו תהיה אפשרית במשך 30 ימים לפחות באמצעות חיוג חוזר למספר שממנו נשלח המסר. מוצע לקבוע כי החובה תחול רק על רשות המיסים בישראל, רשות האוכלוסין וההגירה והמוסד לביטוח לאומי. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, תדון ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בין השאר בעניינים אלה: – הרחבת רשימת הגופים הציבוריים שעליהם תחול החובה המוצעת; – מתן אפשרות לאדם לפנות לגוף ציבורי ולקבל מסר קולי מוקלט במקום מסרון; – היחס בין הגדרת מענה הולם כמוצע ובין תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג–2013; – הערכה תקציבית מחודשת של החלת ההסדר על כלל הגופים הציבוריים הנותנים שירות נפוץ. יוזם: חבר הכנסת ישראל אייכלר