הצעת חוק העונשין (תיקון - חובת פיצוי נפגע עבירה וחובת הנמקה), התשפ"ג-2023

פיצויים לאדם שניזוק מהעבירה. עם זאת, מדובר בסמכות שברשות, אשר אינה מחייבת את בית המשפט העבירה. נרצחים ונפגעי עבירות מין ואלימות חמורות, היות שאין חולק כי הם ניזוקו עקב העבירה שבוצעה כלפיהם או כלפי יקיריהם. פסיקת פיצויים תהיה ברירת המחדל, ואי פסיקתם תחייב את בית המשפט לנמק את שיקוליו. חוק העונשין, התשל"ז–1977, מסמיך את בית המשפט לחייב אדם שהורשע בביצוע עבירה לשלם לפסוק פיצויים. כמו כן, בית המשפט אינו חייב לנמק את החלטתו במקרה שאינו מחייב בפיצוי לנפגע הצעת החוק נועדה לתקן מצב זה ביחס לנפגעים מהעבירות החמורות ביותר, כגון בני משפחות בצד שיקול הדעת שנמסר לבית המשפט בפסיקת הפיצויים, חלה עליו חובה לנמק את הטעמים המיוחדים אשר הביאו להימנעותו מלפסוק פיצוי. מוצע לקבוע כי לגבי נפגעי עבירות מין ואלימות חמורה הלכה פסוקה היא כי חיוב נאשם בפיצוי נפגע עבירה מקדם גם את תכליותיו של המשפט הפלילי, אשר אחת מהן היא הגנה על זכויות נפגעי עבירה, וכן שסכום הפיצוי אינו קשור מטבעו ביכולתו הכלכלית של הנאשם. בית המשפט קבע כי נקודת המוצא המשותפת לתכליות השונות שיש לפיצוי נפגע העבירה היא כי