הצעת חוק צעירים חסרי עורף משפחתי, התשפ"ג-2023

מטרת הצעת החוק היא להגדיר מיהו "צעיר חסר עורף משפחתי". כיום, המדינה מספקת שירותי דיור, הכוונה וליווי לצעירים חסרי עורף משפחתי במסגרת תוכנית יתד, התוכנית הלאומית לקידום צעירים וצעירות במצבי סיכון, אך לא קיימת הגדרה ברורה מי נכלל בהגדרת "צעיר חסר עורף משפחתי" ומהם הפרמטרים הרלוונטיים להכרה בהם)מתוך סקירת שירותים לצעירים מעל גיל 18 חסרי עורף משפחתי, מרכז מחקר ומידע של הכנסת, 2017, עמוד 3(. לפיכך, יש קושי בכימות מספר הצעירים חסרי עורף משפחתי הזקוקים לסיוע, ובהתאם לכך, קושי בהתאמת המענה הנדרש. מוצע להגדיר צעירים חסרי עורף משפחתי כצעירים שהופנו על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי למסגרות השמה חוץ־ביתיות)פנימיות, הוסטלים ומשפחות אומנה(, מכיוון שהמשך השהות בביתם היה עלול לפגוע בהם, או כאלה שהתחנכו בכפרי נוער, הוכרו על ידי שירותי הרווחה כילדים ובני נוער במצבי סיכון ובהתאם עברו ועדת תכנון טיפול. לפי הערכות, אוכלוסיית הצעירים חסרי העורף המשפחתי מונה אלפי צעירים, ובכל שנה מצטרפים אליהם מאות צעירים נוספים)מתוך סקירת שירותים לצעירים מעל גיל 18 חסרי עורף משפחתי, מרכז מחקר ומידע של הכנסת, 2017, עמ' 13-11(. צוות עבודה בין־מגזרי, שפעל במסגרת שולחן עגול ממשקי במשרד ראש הממשלה, קבע כי צעירים בסיכון, חסרי קורת גג וחסרי עורף משפחתי, לרבות בוגרי מסגרות השמה חוץ־ביתיות, מהווים קבוצה פגיעה במיוחד באוכלוסייה, שניתן לנבא כי תתקשה במשימות החיים התואמות לגילם)חדר משלנו, היוזמה הבין־מגזרית לפתרונות דיור עבור צעירים בסיכון, משרד ראש הממשלה, אגף ממשל וחברה, 2014(. כשצעירים חסרי עורף משפחתי מגיעים לגיל 18, הם עוזבים את המסגרת החינוכית שבה גדלו)פרט לבוגרי האומנה שנשארים לרוב בבית המשפחה האומנת(, ומעטפת התמיכה שנתנה להם המדינה מצטמצמת משמעותית. חלק מהצעירים מוצאים מענה חלקי לצורכיהם באמצעות תוכנית יתד וארגונים חברתיים, אך חלקם נמצאים בסיכון אמיתי לשלומם, בהיעדר מקום מגורים, הכוונה וליווי. בעקבות זאת, נגרם נזק ישיר לצעירים עצמם, העלולים להפוך לדור נוסף של מצוקה ועוני, ובה בעת גם לחברה בה הם חיים, העתידה להתחייב בתשלום קצבאות לצעירים אלה ולילדיהם. כך, במקום להפוך למשאב התורם לפיתוח החברה הם עלולים להפוך לבעיה ולנטל עתידי על כתפיה. היעדרה של הגדרה לצעירים חסרי עורף משפחתי מקשה על איסוף נתונים הנחוצים לשם מעקב ובקרה אחר מצבם ולהיעדר פיקוח מספק)דוח מבקר המדינה 67 ב', עמוד 753(. גם לאחר הקמת תוכנית יתד, אשר נותנת מענה למספר רב של צעירים, ומטרתה, בין היתר, לתכלל את המענים הניתנים על ידי משרדי הממשלה השונים, אין הגדרה למיהו צעיר חסר עורף משפחתי. נציין כי עוד בשנת 2003 הגישה הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה)ועדת רוטלוי(דוח מיוחד בנושא. הוועדה המליצה להסדיר בחקיקה את אחריות המדינה כלפי צעירים חסרי עורף משפחתי בהכנה, כישורי חיים, סיוע וטיפול, מדור, השכלה, תעסוקה וקיום)הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה. דוח וועדת המשנה בנושא השמה חוץ ביתית. עמוד 167 סעיפים 52, 53(. לעומת המצב בישראל, מדינות אחרות אימצו תשתית חקיקתית המחייבת מתן תמיכה כלכלית לצד שירותים לצעירים חסרי עורף משפחתי. כך למשל, בארה"ב קיימת חקיקה פדראלית החל משנת 1986. החקיקה חלה על כל אחת ממדינות ארה"ב ומגדירה תמיכה כלכלית ודאגה לצורכי צעירים בוגרי מסגרות השמה מעל גיל 18. בהמשך הוחלפה החקיקה הישנה בחדשה)1999 Act Independence Care Foster(, אשר הגדילה משמעותית את המימון הממשלתי, כמו גם את חובות המדינה כלפי הצעירים. בין היתר, המדינות נדרשות להקצות תקציבים לטובת השלמת לימודים, הכשרה מקצועית, הפניה לתעסוקה, רפואה מונעת, דיור, ייעוץ פסיכולוגי ועוד. גם בבריטניה חובות ואחריות המדינה כלפי צעירים חסרי עורף משפחתי מעוגנות בחקיקה) The 1989 Act Children(, שהורחבה בשנת 2000)2000 Act Children The(. החוק מחייב רשויות מקומיות להכין צעירים לעזיבת הטיפול החוץ־ביתי ולסייע להם לאחר העזיבה, לרבות בתחומי התמיכה והייעוץ, הדיור, ההשכלה והכלכלה. החוק בסקוטלנד)2001 Act)Scotland(Care(דומה במהותו לחוק הבריטי, ובבסיסו התפיסה המכירה באחריות ההורית של הרשויות כלפי צעירים חסרי עורף משפחתי. מכאן אחריות