חוק הבעת עמדה של נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור על־תנאי ממאסר (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025

חוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס"א–2001 (להלן – חוק שחרור על־תנאי), נועד להסדיר את האפשרות לשחרר אסיר בטרם סיום תקופת מאסרו, אחרי שריצה לכל הפחות שני שלישים מתקופת המאסר, בהחלטה של ועדת שחרורים או היחידה לשחרור ממאסרים קצרים, לפי העניין. בחוק מוסדרים דרכי עבודתן של ועדות השחרורים והשיקולים שעליהן לשקול בגיבוש החלטותיהן בדבר שחרור מוקדם. בהתאם לכך נקבע בסעיף 9 לחוק האמור כי בבוא הוועדה לשקול אם אסיר ראוי לשחרור על־תנאי, עליה לשקול את הסיכון הצפוי משחרורו לציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, וכן את סיכויי שיקומו ואת התנהגותו בכלא. בסעיף מנויה רשימה לא סגורה של שיקולים שעל הוועדה לבחון בגיבוש החלטתה. חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א– 2001 (להלן – חוק זכויות נפגעי עבירה), מעגן את זכויותיהם של נפגעי העבירה לאורך הליכי החקירה, המשפט וריצוי המאסר של הפוגע, ובין השאר את זכויותיהם לקבל מידע בשלבים השונים של ההליך, ובכללם קבלת מידע על מאסר או משמורת אחרת. נוסף על כך, לעניין נפגעי עבירות מין או אלימות קבועות בחוק האמור זכויות להביע עמדה בשלבים מסוימים בהליך המשפטי, ובכלל זה זכות להביע עמדה בכתב בפני ועדת השחרורים או היחידה לשחרור ממאסרים קצרים, לפי העניין, בטרם קבלת ההחלטה על שחרורו על־תנאי של האסיר (סעיף 19 לחוק זכויות נפגעי עבירה). הדיון בוועדת השחרורים מתקיים בנוכחות האסיר ובא כוחו, אם הוא מיוצג, וכן בנוכחות בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה. בפסיקה נקבע כי בסמכות ועדת השחרורים לאפשר את שמיעתו של נפגע העבירה במקרים שבהם הוועדה סבורה שיש בכך צורך (ראו למשל רע"ב 08/10349 מדינת ישראל נ' גנאמה (ניתן ביום 20 ביולי 2009)). כדי לעגן את זכותו של נפגע עבירות כאמור להחליט אם להשמיע את קולו באופן בלתי אמצעי בפני ועדת השחרורים, מוצע לקבוע בחוק זכויות נפגעי עבירה כי תהיה לו זכות להביע את עמדתו לפני הוועדה, והוא יוכל לבחור אם ברצונו להביעה בכתב או להתייצב לדיון ולהביעה בעל פה. ואולם, כדי שלא תיפגע זכותו של האסיר כי ועדת השחרורים תדון בבקשתו לשחרור על־תנאי ממאסר לפני תום ריצוי שני שלישים מעונשו, מוצע לקבוע כי לשם שמיעת נפגע העבירה בעל פה לא יידחה הדיון אם האסיר ריצה כבר שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת או אם דחיית מועד הדיון תגרום לכך שהדיון יתקיים בחלוף ריצוי התקופה האמורה. יצוין כי ביחידה לשחרור ממאסרים קצרים ככלל לא מתקיים דיון בנוכחות האסיר ובא כוחו, ולפיכך זכותו של נפגע העבירה להביע את עמדתו תיוותר בכתב בלבד. נוסף על כך, מוצע להעביר את האחריות למסירת המידע לנפגע העבירה בדבר מועד הבאת הנידון בפני ועדת השחרורים וזכותו להביע עמדה בפניה משירות בתי הסוהר להנהלת בתי המשפט, האחראית לניהול ועדות השחרורים. עוד מוצע להוסיף לרשימת השיקולים שוועדת השחרורים שוקלת לפי סעיף 9 לחוק שחרור על־תנאי את עמדתו של נפגע עבירת מין או אלימות שהוגשה לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, בכתב או בעל פה, לעניין הסיכון הצפוי לשלומו וביטחונו משחרורו של האסיר. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תדון ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בין השאר בדרכי מימוש זכותם של קטינים נפגעי עבירה להביע את עמדתם בפני ועדת השחרורים.