הצעת חוק שיקום, פיצוי וסיוע משפטי לנפגעי עבירות מין, התשפ"ג-2023

ישראל, פ"ד נד)3(329,289)2000(. ומשאבים אדירים לשם התמודדות ושיקום. לפגיעה והתופעות מתעוררות לאחר פרק זמן, קצר או ממושך, עד שנים ארוכות לאחר המקרה האישי, החברתי והתעסוקתי. למשל ניתן למנות הפסד כספי בגין ימי עבודה אבודים של הנפגעת ופעמים רבות אף של המשפחה כולה מקיומה של טראומה נפשית ועוד. ויהפכו לנטל כבד על החברה כולה. בבגרותם. ההבנה כי פגיעה מינית גוררת השלכות על תפקוד לאורך החיים, מחייבת הקמה של מערך מסודר המבוסס על ראייה מערכתית והוליסטית. עבירה שהמליצה על מערך פיצוי ושיקום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. ואלה עיקריה של הצעת החוק: פרק ב' – שיקום "פלישה שלא בהיתר לגופה של אישה, לגופו של אדם, משפילה היא – משפילה ומדכאת; כואבת היא, כואבת-במאוד; פוגעת היא – פגיעה חדשה וכואבת; מעליבה היא – והעלבון עמוק וצורב. נרמס האני, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד.")ע"פ 00/115 טייב נ' מדינת תקיפה מינית, הכוללת בתוכה רמות שונות של פגיעה: אונס, אונס קבוצתי, ניסיון לאונס, אונס מתמשך, גילוי עריות, מעשה מגונה והטרדה מינית, היא טראומה הפוגעת בכל תחומי החיים של הנפגעות והנפגעים. הפגיעה המינית יוצרת משבר קשה מאוד ופעמים רבות מי שנפלו לעבירות מין יסבלו מצלקות נפשיות, אף זמן רב לאחר שסימניה הפיזיים של העבירה חלפו. לפיכך, תובעת הפגיעה המינית כוחות נפש הניסיון הטיפולי בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית מלמד כי כל מי שעובר טראומה מינית, נפגע בנפשו. הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות ובסימפטומים מגוונים. לעיתים לא קיים ביטוי מיידי הטראומטי. כך, למשל, אפשר למנות הפרעות בשינה ובאכילה, הפרעות ונתקים בזיכרון)דיסוציאציה(; דיכאון, קשיים בריכוז, חרדות וכיוצא באלה. ניתן לומר כי תסמינים אלו יהיו ארוכי מועד וקשים יותר ככל שמדובר בפגיעות מתמשכות המתרחשות בגילאים נמוכים יותר. נתונים שונים מלמדים כי בקרב %30 מן הנפגעות יימשכו התסמינים לאורך כל החיים והשלכות הפגיעה יתבטאו בתפקוד היומיומי בצידה של הפגיעה הנפשית, יוצרת הפגיעה המינית גם נזקים כלכליים וגובה מחירים נוספים. כך)בין היתר בשל המעורבות בהליכים פליליים(; עלות טיפול נפשי; טיפול רפואי; קשיי הסתגלות הנובעים מכאן, כי מדובר בציבור רחב הזקוק לטיפול ולשיקום נפשי על מנת לחזור ולקחת חלק פעיל ומתפקד בחברה. בהיעדר התייחסות טיפולית מספקת עלול מצבם להחריף והם ייוותרו בשוליים החברתיים בשנים האחרונות חל שינוי ממשי ביחס המדינה והחברה לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית וכיום המדינה רואה עצמה אחראית על שלומם ורווחתם של ילדים וילדות, ובפרט אלו שעברו התעללות, אולם עדיין אין חוק המסדיר את אחריות המדינה לרווחתם ושלומם של נפגעים שהגיעו לבגרות או לאלה שנפגעו על רקע זה מובאת הצעת חוק זו שתפקידה לעגן את אחריותה של המדינה לספק לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית טיפול ולהעניק את הכלים הנדרשים כדי לאפשר את שיקום חייהם. מסקנה זו, יחד עם הצעת חוק זו, על כל חלקיה, מבוססת על מסקנותיה של ועדה בין־משרדית לקידום זכויות נפגעי על חשיבות זכותם של נפגעי עבירות מין לתוכנית שיקום, שכוללת טיפולים רפואיים, גם כאלה שאינם מנויים בסל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי; טיפול נפשי; דיור – הן מקלטי חירום, והן פתרונות דיור לטווח ארוך; שילוב בתוכניות שיקום תעסוקתי וסיוע משפטי המעוגנות