חוק הדרכונים (תיקון מס' 10), התשפ"ג-2023

סעיפים ביום ה' באב התשע"ז (28 ביולי 2017) נכנס 1 ו־2 לתוקף חוק הדרכונים (תיקון מס' 9), התשע"ז - 2017 (להלן - תיקון מס' 9). בתיקון האמור תוקן סעיף 6 לחוק הדרכונים, התשי"ב-1952 (להלן - החוק), שעניינו שיקול דעת שר הפנים במתן דרכונים או תעודות מעבר, והוספה בו הוראת סעיף קטן (ב) שלפיה "לא יסרב השר לתת דרכון ראשון למי שקיבל את אזרחותו לפי סעיף 2 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, בשל כך בלבד שטרם השתקע בישראל" (סעיף 2 לחוק האזרחות מסדיר אזרחות ישראלית מכוח שבות). בהתאמה, תוקן סעיף 4 לחוק המאפשר לשר הפנים להעניק לעולה שטרם השתקע בישראל דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר, והוא הוכפף להוראת סעיף 6(ב) האמור באופן ששר הפנים לא יוכל לתת לעולה אשר טרם השתקע בישראל תעודת מעבר במקום דרכון ראשון (אך כן יוכל לקבוע כי תוקפו של הדרכון הראשון יהיה קצר מעשר שנים). משמעות תיקון מס' 9 היא כי שר הפנים לא יוכל לסרב לבקשה של עולה שקיבל אזרחות מכוח שבות לקבלת דרכון ראשון רק בשל כך שהעולה טרם השתקע בישראל. בפועל התיקון אפשר קבלת דרכונים לעולים חדשים במקביל לקבלת האזרחות. עד לתיקון מס' 9, סעיף 6 לחוק הקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב לסרב לתת דרכון או תעודת מעבר או להאריך את תוקפם וזאת גם בהתייחס לתקופה שבה עולים חדשים נמצאים בארץ ותוך בחינה אם השתקעו בה. מדיניותו של שר הפנים בנוגע לעולים חדשים טרם התיקון, תאמה את החלטת ממשלה מס' 303 מיום י' באדר התשכ"ד (23 בפברואר 1964), שלפיה לא יינתן דרכון לעולה הנמצא בישראל פחות משנה, אלא במקרים חריגים. לפיכך, טרם התיקון, עולים חדשים קיבלו לרוב תעודות מעבר מכוח סעיף 4(א) לחוק, המאפשר לשר הפנים להעניק לאזרח ישראלי שטרם השתקע בארץ דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים, או תעודת מעבר. מדיניות זו הונהגה על רקע העובדה כי בשונה מרוב מדינות העולם, שבהן קבלת האזרחות נעשית באופן הדרגתי ולאחר תושבות של שנים מספר באותה המדינה, בישראל עולים חדשים מקבלים אזרחות מייד עם כניסתם אליה. עקב 3 ק"ת התש"ם, עמ' 1510. המחיר 81 אגורות זאת היה צורך למנוע מצב של שימוש בדרכונים ישראליים על ידי מי שמימשו את זכותם לקבלת אזרחות ישראלית מכוח שבות, אך למעשה זיקתם לישראל הייתה פורמלית בלבד, והביטוי היחיד לה היה השימוש בדרכון ישראלי. השלכות תיקון מס' 9 נבחנו לאחר חקיקתו ומממצאי הבחינה נראה כי ישנה תופעה רחבת היקף של ניצול האפשרות לקבלת אזרחות ישראלית מיידית מכוח שבות רק לצורך קבלת דרכון ישראלי, בלא קיום זיקה ממשית אחרת למדינה, וזאת, בין השאר, לצורך כניסה לארצות המאפשרות לבעלי דרכון ישראלי להיכנס לתחומן בלא אשרה נוספת - מה שעלול להביא לפגיעה בחוזקו של הדרכון הישראלי. כמו כן, גורמי הביטחון הביעו חשש כי תיקון זה עלול להביא לניצול לרעה של חוק השבות, התש"י-1950, לצורך קבלת דרכון ישראלי על ידי גורמים המבקשים לבצע פעולות הפוגעות בביטחון המדינה. על כן מוצע להשיב את החוק לנוסחו כפי שקדם לתיקון מס' 9: בסעיף 2 להצעת החוק מוצע לבטל את סעיף קטן (ב) בסעיף 6 לחוק, באופן שיאפשר לשר הפנים לסרב להעניק דרכון ישראלי לעולה טרם השתקעותו בישראל; בסעיף 1 להצעת החוק מוצע, בהתאמה, למחוק את הכפפת הוראת סעיף 4(א) לחוק, לסעיף 6(ב), כך ששר הפנים יוכל לתת תעודות מעבר לעולה אשר טרם השתקע בישראל. סעיף 3 בסעיף 3 להצעת החוק מוצע לקבוע כי הוראות החוק המוצע יחולו גם על מי שקיבל את אזרחותו הישראלית לפני כניסת החוק לתוקף, כך שהשבת סמכותו של שר הפנים שלא לתת דרכון ישראלי לעולים שטרם השתקעו בישראל תחול בלא תלות במועד קבלת האזרחות. עם זאת מוצע לקבוע כי החוק המוצע יחול רק על מי שטרם הגיש בקשה למתן דרכון בהתאם לקבוע בתקנות 2 ו־3 לתקנות הדרכונים, התש"ם-1980, שלפיהן, בין השאר, על הבקשה להיות מוגשת בטופס שעליו הורה שר הפנים, בלשכות רשות האוכלוסין וההגירה, או בחוץ לארץ - בנציגות ישראל הקרובה למקום מגורי המבקש. סודר במח' רשומות, משרד המשפטים, והודפס במדפיס הממשלתי