הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (הגבלת עמלת פירעון מוקדם בהלוואה לרכישת דירה), התשפ"ג-2023

במקרה של פירעון מוקדם של הלוואה לדיור)משכנתה(, נוהגים תאגידים בנקאיים לגבות עמלה בגין הקדמת מועד פירעון ההלוואה. זכותו של תאגיד בנקאי לגבות עמלת פירעון מוקדם קבועה בסעיף 13 לפקודת הבנקאות, 1941. הכללים לפיהם רשאי תאגיד בנקאי לגבות עמלת פירעון מוקדם קבועים בצו הבנקאות)פירעון מוקדם של הלוואה לדיור(, התשס"ב–2002, שקבע נגיד בנק ישראל לפני למעלה מעשרים שנים ועודכן מאז פעם אחת בלבד בשנת 2004. עמלת הפירעון המוקדם כוללת שני רכיבים: הראשון הוא עמלה תפעולית בגין עצם ביצוע פעולת הפירעון, והשני הוא עמלה שנגזרת מהיוון התשלומים שאמורים היו להיגבות במועד מאוחר יותר לפי תנאיה המקוריים של ההלוואה. רכיב ההיוון הוא למעשה פיצוי התאגיד הבנקאי על ההפסד הכלכלי שנגרם לו, ככל שנגרם, עקב הפסד הריביות במצב בו הריבית הנוהגת נמוכה במועד הפירעון המוקדם מזו אשר נהגה במועד הצעת ההלוואה ללווה. מטרת הצעת חוק זו היא לתקן עיוותים בתחום המשכנתאות אשר נוגעים לעמלת הפירעון המוקדם וכן לקדם שקיפות ציבורית בכל הנוגע לרווחי תאגידים בנקאיים מעמלות אלו. ראשית, מוצע לחייב תאגידים בנקאיים המעניקים הלוואות לדיור להעניק ללקוח בתנאי ההלוואה, מועד אחד לפחות, "מועד פירעון נוסף" לפירעון מוקדם של ההלוואה בתשלום עמלה תפעולית בלבד. תיקון זה מוצע במטרה לאפשר לציבור הלווים פתרון מובנה למצב שכיח, בו הלווה נאלץ ליטול משכנתה לשנים ארוכות על מנת שסכום ההחזר החודשי יהיה נמוך באופן שעומד בקריטריונים של בנק ישראל)שאינם מתירים מתן הלוואה לדיור שבה סכום ההחזר החודשי עולה על סכום מסוים, בשים לב לכושר ההשתכרות של הלווה(, אולם בפועל, קיים צפי סביר מראש מצד התאגידים הבנקאיים, כי הלווה יוכל