הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (תנאים למתן כתב הרשאה וצו עיקול), התשפ"ג-2023

פקודת המסים)גבייה(נחקקה בשנת 1929 וגבייה באמצעות מנגנוני הגבייה המפורטים בה נחשבת לגבייה דרקונית שכן היא מעניקה לרשויות ולגופים שונים סמכויות מרחיקות לכת הפוגעות בזכויות יסוד בצורה קשה. גורמים רבים השמיעו ביקורת נוקבת על כך שרשויות שונות בוחרות לגבות חובות באמצעות הוראות פקודה זו ולא באמצעות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967 או באמצעות חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה–1995. כך לדוגמא כתב השופט גדעון גינת מביהמ"ש המחוזי בחיפה בעת"מ 06/3061 רכבת ישראל נ' עיריית חדרה: "ספק בעיניי אם הגבייה המנהלית היא חוקתית, בעידן שלאחר חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו... בעידן שלאחר חקיקתו של חוק היסוד, מובן כי יש לפרש בצמצום רב ככל האפשר את הסמכות של הרשות המקומית לנקוט בהליכי גבייה מנהליים. בעידן שלאחר חקיקתו של חוק היסוד, יש לתת לסמכות שלטונית המגבילה זכויות יסוד, פרשנות צרה ככל האפשר... דין קודם יתפרש על רקע עקרונות היסוד הקבועים בחוקי היסוד... מצב כזה המוצג לפנינו, שבו הגבייה המנהלית היא ברירת המחדל, אינו תקין. לא יתכן שהפניה בתביעה משפטית היא המוצא האחרון, ולא הראשון. הליך של גבייה מנהלית צריך להיות המוצא האחרון. הוא צריך להיעשות במקום שבו כלו כל הקיצין". דוגמא נוספת לבעייתיות בשימוש הרשויות בגבייה מנהלית באמצעות הוראות פקודה זו היא גבייה מנהלית לאחר שנים רבות ממועד היווצרות החוב. היועץ המשפטי לממשלה כבר הביע את מורת רוחו מגביית חובות ישנים באמצעות הוראות פקודה זו בהנחיית יועמ"ש שמספרה 1002.7 שעניינה "הפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המיסים)גבייה(" וקבע כי: "אין זה סביר שרשות מינהלית תנקוט הליכי גבייה מינהליים לראשונה וללא צידוק לאחר שנים רבות, תוך שהיא מעמידה את האזרח, בשל הזמן הרב שחלף, במצב שבו יקשה עליו להתמודד עם טענת החוב". אך על אף הביקורת הנוקבת שנשמעה ונשמעת כלפי חוק זה הרשויות השונות ממשיכות לעשות שימוש באמצעים שפקודה זו מעניקה להם ולא בכלים הוגנים יותר העומדים לרשותם. על כן, מוצע לצמצם את היקף שיקול הדעת המוענק לפקיד הגבייה בבואו לתת לגובה כתב הרשאה או צו עיקול ולקבוע כי כתב הרשאה יינתן אך ורק ביחס לחוב שהתקבל לגביו אישור מסירה או שנשלח