הצעת חוק חופש מהתאגדות (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשפ"ג-2023

הצעת החוק מבקשת לקיים חופש מהתאגדות ביחסים שבין מעסיקים לארגוני מעבידים ושבין עובדים לארגוני עובדים, למנוע גביית "דמי טיפול" בכפייה, ולכונן מנגנונים חלופיים לקביעת תנאים יסודיים שעד היום נקבעו באמצעות צווי הרחבה להסכמים קיבוציים. ביטול מנגנון צווי ההרחבה: כיום ארגוני מעבידים שמייצגים מיעוט מקרב המעסיקים, רשאים לגבות מס המכונה "דמי טיפול" מעסקים שמעולם לא ביקשו את שירותיהם או שאינם סבורים שהם נהנים מהסדרים בהסכמים קיבוציים עליהם חתמו אותם ארגוני מעבידים. כמו כן, תשלום דמי הטיפול החל על מעסיקים, מקשה על תחרות בקרב ארגוני מעבידים עקב החובה לשלם דמי טיפול לארגון שחתום על צו הרחבה, אותו אין יכולת מעשית להחליף בארגון אחר שיחתום על הסכמים קיבוציים שבהם הסדרים שונים. מבחינת מעסיקים, המשמעות של חברות בארגון מעבידים נוסף, שבשירותיו הם חפצים, היא תשלום כפול המהווה נטל שפוגע בתחרות בין ארגוני מעסיקים. הרשות לגבות דמי טיפול בישראל כאמור, תלויה במנגנון צווי ההרחבה הקבוע בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז–1957. מנגנון צווי ההרחבה מאפשר לארגוני עובדים וארגוני מעבידים שחתמו על הסכם קיבוצי לקביעת תנאי עבודה ביניהם, לבקש מהשר להחיל בצו הרחבה את הוראות אותו ההסכם על כלל המשק, על ענף מסוים או על מקום גיאוגרפי מסוים. כך, צווי ההרחבה נותנים בידיהם של ארגונים שמייצגים מיעוט של עובדים ושל מעסיקים כוח לקבוע תנאים עבור רוב של עובדים ומעסיקים במשק או בענף. כלי זה נתון בידיהם של מעטים בעלי אינטרס להתעשר מעצם החתימה על הסכמים שיורחבו, אף אם לא ניתנים שירותים נוספים מאת ארגוני המעבידים. ישנם ענפים שבהם נגבים דמי טיפול מתוקף הרחבת הסכמים בלתי רלוונטיים, בני עשרות שנים. התוצאה היא העמסת עלויות על עסקים, פגיעה בתחרות בין ארגוני מעסיקים, בחופש ההתאגדות של מעסיקים וכן קביעת תנאי העסקה במנותק מהצרכים בשטח. בקרב המדינות המפותחות ישנן מדינות אשר אין בהן מנגנון צווי הרחבה כלל. במדינות אחרות, במיוחד במערב אירופה, קיים מנגנון צווי הרחבה, אך נעשה בו שימוש תחת תנאים מחמירים הדורשים ייצוג נרחב של ארגוני מעבידים ועובדים בקרב הקבוצה שיחול עליה צו ההרחבה, דרישה לחוות דעת כלכליות, הימנעות מקיפוח מתחרים ועוד. כמו כן, לא נמצא תקדים לקיומה של זכות לגבות ממעסיקים דמי טיפול לטובת ארגוני מעבידים שחתומים על הסכם שהורחב במדינות אלה. כמו כן, באותן מדינות קיים שיעור גבוה של התאגדות בקרב מעסיקים ולעתים גם בקרב עובדים, ולכן מנגנון צווי ההרחבה עשוי לשמש ככלי ראוי ורלוונטי לקביעת תנאי מינימום להעסקה באופן שמחובר לצרכים בשטח. המצב ששרר בישראל בשנות ה-50, אז נוסד מנגנון צווי ההרחבה, הלם את קיומו של המנגנון, כאשר