הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון - החרגת שפיטה בענייני רכוש בעת גירושין), התשפ"ג-2023

בעניינן בבתי הדין הרבניים, ובעקבות פסיקה המבוססת על הדין הדתי ולא על הדין האזרחי. בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח)2(221)1994(, החילו בתי הדין הרבניים את הדין הדתי על חלוקת מטרת חוק זה לוודא כי נשים לא יופלו לרעה בחלוקת הרכוש המשותף בהליך הגירושין בעקבות הדיון כיום קיימת סמכות לבתי הדין הרבניים לעסוק בנושא חלוקת הרכוש בין בני זוג המבקשים להתגרש אם אחד מבני הזוג כרך אותו לתביעת הגירושין שהגיש לבית הדין. לפני שניתן פסק הדין בבג"ץ 92/1000 הרכוש, בעוד שבית המשפט לענייני משפחה החיל את הדין האזרחי. ההבדל בדין שהוחל יצר הבדל בתוצאות. בתי הדין הרבניים חילקו את הרכוש לפי הרישום ואילו בית המשפט לענייני משפחה החיל את חזקת השיתוף. מאחר שבמרבית המקרים חלק הארי של הרכוש רשום על שם הבעל, כשהגיע הדיון לבית הדין הרבני, החלוקה הותירה את האישה בתום הליך הגירושין ללא רכוש המשקף את חלקה בנישואים. לאחר שניתן פסק הדין האמור הוחלה חובה על בתי הדין הרבניים לפסוק בנושא חלוקת הרכוש לפי הדין האזרחי, קרי לפי חזקת השיתוף המחילה דין שווה לשני בני הזוג ברכוש, הגם שאינו רשום על שם שניהם.