הצעת חוק התקנים (תיקון - גוף וולונטרי), התשפ"ג-2023

לייבא מוצר שאותו תקן חל עליו ללא בדיקה של מכון התקנים כי המוצר אכן עומד בתקן. הבינלאומית היא לאמץ תקנים משותפים ולאפשר הכרה בתקנים של גופים מוסמכים ממדינות שונות. יהיה לייבא מוצר שנבדק ואושר כי עומד בדרישות הבטיחות, ללא בדיקה נוספת במדינה המייבאת. לייצור ומכירת מוצרים, נקבע כי במקרים בהם אין ליצרן אפשרות לבדוק בעצמו או באמצעות מי מטעמו תקן הוא מסמך שמפורטות בו דרישות הנקבעות להבטחת כושרו והתאמתו של מוצר מסוים לתפקידו. קביעת תקנים למוצרים היא פעולה מקובלת בעולם. הסיבות העיקריות לקביעת תקנים למוצרים הן שמירה על בריאות הציבור, בטיחות, הגנה סביבתית, יצירת סטנדרט אחיד ועוד שלל הנמקות שונות בהתאם למוצר וההצדקות הדרושות לכך. בישראל מכון התקנים אחראי על יצירת תקנים ישראליים. בהתאם לסעיף 9)ב(בחוק התקנים, התשי"ג–1953, במידה והוכרז כי תקן מסוים הוא תקן רשמי, לא ניתן לאופי התקינה והיקפה יכולה להיות השפעה משמעותית על הכלכלה ועל יכולת הסחר הבינלאומית, שכן תקנים ייחודיים ומורכבים עלולים לצמצם תחרות ולמנוע ייבוא של מוצרים מתחרים. לכן, השאיפה בהחלטה של מועצת אירופה מספר 2/C136 שפורסמה ביום 7 במאי 1985, אומצה גישה חדשה בתחום התקינה, שנועדה לייצר הרמוניזציה בין חקיקה אירופית לתקנים וולונטריים. הוחלט כי האחריות לבדוק שמוצר עומד בדרישות הבטיחות על פי הדירקטיבה כאמור תוטל על היצרן. כמו כן, עוד הוחלט כי ניתן בהחלטה נוספת של מועצת אירופה מספר EC/2008/768 מיום 9 ביולי 2008, בנושא נהלי עבודה האם מוצר עומד בדרישות בטיחות, וקיים צורך בגוף בודק חיצוני לביצוע הבדיקה, על כל מדינה להסמיך