הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג-2023

הצעת החוק נועדה להסדיר את השימוש בזרעו של אדם שנפטר לשם הולדה אחרי פטירתו בהתאם לרצונו ואת נטילת הזרע מהנפטר לשימוש כאמור. כיום השימוש בזרע הנפטר ופעולתם של בנקי הזרע אינם מוסדרים בחקיקה ראשית. הוראות לעניין השימוש בזרע של נפטר קבועות בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 2202.1 "נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו", מיום 27 באוקטובר 2003. הוועדה הציבורית לבחינת הסדרה חקיקתית של נושא הפריון וההולדה בישראל בראשות פרופ' שלמה מור־יוסף, נדרשה לסוגיה בהמלצותיה ממאי 2012. דעת הרוב המליצה כי מי שהפקיד בחייו זרע בבנק זרע יידרש לתת הוראות מפורשות בדבר השימוש בזרעו לאחר פטירתו, וכי לאחר פטירתו יש לכבד כל הוראה שנתן – לרבות הוראה להפריית אישה אחרת או מתן רשות להוריו או לקרוב אחר לקבוע את דרך השימוש בזרע. בכל מקרה כזה ייחשב הילד לילדו של הנפטר, אלא אם כן הנפטר הורה על תרומה אנונימית של זרעו. עוד המליצה דעת הרוב כי בכל מקרה של שימוש בזרע להפריה של מי שאינה בת זוגו של הנפטר יידרש אישור בית משפט, וכי הבקשה לשימוש בזרע תוגש בתוך חמש שנים מיום הפטירה. לגבי מי שלא הפקיד בחייו זרע בבנק זרע, הוועדה המליצה כי אם הנפטר הותיר הוראות לנטילת זרעו לאחר פטירתו ולשימוש בו – בת זוגו או מי שקבע הנפטר יוכלו לבקש ליטול את הזרע ולהשתמש בו בהתאם להוראות שפורטו לעיל. ואולם, אם הנפטר לא הותיר אחריו הוראות – רק בת זוגו הקבועה תוכל ליטול את הזרע והיא תוכל להשתמש בזרע על פי רצונו המשוער של הנפטר, בעצמה או באמצעות מי מטעמה, בלי שתידרש