הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון - ביטול החוק), התשפ"ג-2023

ביום א' באב התש"ע)12 ביולי 2010(, הכשיר את קיומן של "חוות בודדים", ובאמצעותו מספקת המדינה מחוץ להישג ידם של הערבים אזרחי ישראל המתגוררים בנגב. כזה. החוק אינו עוסק בהכשרת קיומם של יישובים הנמצאים מזה עשורים על הקרקע, אלא רק מכשיר הזאת וחלק מהיישובים קיימים עוד לפני קום המדינה. ההפליה הנמצאת בבסיסו של התיקון האמור, אף שאינה מפורשת, מוצע לבטלו. הכנסת העשרים ושלוש על ידי חבר הכנסת אנטאנס שחאדה וקבוצת חברי הכנסת)פ/23/800(. -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ג באדר התשפ"ג)2023.03.06(תיקון מס' 4 לחוק הרשות לפיתוח הנגב, התשנ"ב–1991)להלן – תיקון מס' 4(, אשר התקבל בכנסת למשפחות יהודיות שטחים של מאות ולפעמים אלפי דונמים, לשימושן הבלעדי. כך נשארות קרקעות אלה סעיפיו של תיקון מס' 4 ששולבו בחוק מכשירים את קיומם של יישובים שנבנו שלא כחוק, וזאת במידה שהם "מיזם בנגב שבמסגרתו נעשה שימוש במקרקעין הן לחקלאות והן לתיירות". החוק גם מסמיך את השר לפיתוח הנגב והגליל, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע תנאים להכרה במיזם את קיומם של מיזמים חדשים, על חשבונם של ילידי האזור. סעיפים אלה נוגדים את עיקרון השוויון, שכן האזרחים הערבים נולדו בנגב ולא השתלטו על קרקע לא להם. לאזרחים הערביים יש תביעות על הקרקע תיקון מס' 4 מעניק מעמד רשמי לחוות הבודדים שתושביהן כולם יהודים, והם נהנים מכל השירותים הבסיסיים, בעוד שלמעלה מ-000,100 התושבים בכפרים הערביים הבדואיים בנגב, כולם אזרחי ישראל, חיים ללא שירותים בסיסיים ובחלקם אף נחשבים לפולשים וסובלים מהריסות בתים תכופות. נוכח הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה)פ/18/4067(, על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת חנין זועבי)19/1244(, על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת)פ/20/1456(, ועל שולחן