הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13)

כלל י סעיף 6 לחוק־יסוד: הממשלה קובע את תנאי כשירותו של מי שמתמנה לשר. בין היתר קובע הסעיף שעל אדם כאמור להיות אזרח ישראלי ותושב ישראל, וקובע סייג למינויו לתקופה של שבע שנים מהיום שגמר לרצות את העונש אם הורשע בעבירה ונדון לעונש מאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע משום קלון (יצוין כי אם בית המשפט קבע בפסק הדין כי יש עם העבירה משום קלון, לא יידרש יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לבחינת שאלה זו). הסעיף נחקק בשנת 2001 לאחר פסיקות בית המשפט העליון בעניין דרעי ובעניין פנחסי (בג"ץ 93/3094 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל ואח' (ניתן ביום כ"ב באלול התשנ"ג (1993.9.8)); בג"ץ 93/4267 אמיתי – אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל ואח' (ניתן ביום כ"ב באלול התשנ"ג (1993.9.8))). על פי פסקי דין אלה ופסיקות מאוחרות להם נקבע הכלל שיש להבחין בין בחינת הכשירות ובין בחינת סבירות המינוי, דהיינו, לא די בעצם התקיימות תנאי הכשירות לגבי מינויו של אדם לשר, ולבית המשפט יש סמכות לבדוק את סבירות החלטתו של ראש הממשלה למנותו לשר או להפסיק את כהונתו. על הפסיקה ניטשה מחלוקת בקרב מומחי המשפט. יש התומכים בפסקי הדין וסבורים כי הם מחזקים את אמון הציבור בשלטון החוק, בעוד אחרים טוענים שמדובר בהחלטה שנמצאת בשדה הפוליטי ולא המינהלי, ואין להיתלות בעילות עמומות בהפעלת ביקורת על הגורם הממנה. בהצעת חוק יסוד זו מוצעים הסדרים הנוגעים לתנאי הכשירות למינוי אדם לשר או לסגן שר ולפיקוח הכנסת על מינוים אלו. סעיף 1 מוצע לקבוע תנאי כשירות נוסף למינויו של אדם לשר, ולקבוע כי רק מי שמלאו לו 21 שנים יוכל להתמנות לשר. כמו כן, מוצע לקבוע הוראה שמצמצמת את היקף הביקורת השיפוטית של בית המשפט על מינוי שרים או העברתם מכהונה כך שבית המשפט יבחן רק אם מתקיימים לגבי השרים תנאי הכשירות שקבועים בסעיף 6 האמור; עם זאת, נוסח הסעיף אינו שולל מבית המשפט את האפשרות לבחון את הליך המינוי של פלוני לשר. סעיפים מוצע לקבוע הוראות שיגבירו את פיקוח הכנסת 2 ו־3 על מינוי השרים. לפני כינון הממשלה, ראש הסיעה הגדולה שאינה נמנית עם הסיעות שירכיבו את הממשלה יהיה רשאי לבקש כי הכנסת תצביע על אישור של לא יותר מרבע ממספר השרים המיועדים, אם לדעתו יש ספק בהתקיימות תנאי הכשירות לגביהם. ראש הממשלה המיועד והשר המיועד יהיו רשאים להשיב לו, והכנסת תצביע מייד וללא דיון (טרם ההצבעה על כינון הממשלה) על מינויו של כל אחד מהשרים המיועדים שנטען לגביו כאמור. אם הכנסת תאשר את בקשתו של ראש הסיעה הגדולה כאמור, לא ימונה האדם שעניינו הובא בפני הכנסת לשר גם אם אחר כך הכנסת הביעה אמון בממשלה שהתייצבה בפניה. עוד מוצע להחיל את ההסדר המוצע בסעיף 2 גם אם הממשלה שמתייצבת בפני הכנסת היא ממשלת חילופים. סעיף 4 מוצע לקבוע כי בעת צירוף שר לממשלה, רשאים ארבעים חברי הכנסת לפרט בדרישה כי לא מתקיימים לגבי מי שהממשלה מבקשת לצרפו תנאי הכשירות לפי הוראות סעיף 6 לחוק היסוד. ראש הממשלה יידרש להודיע לכנסת אם מתקיימים לגבי אותו אדם תנאי הכשירות כאמור, וגם השר המיועד יהיה רשאי להשיב לעניין זה בדיון. סעיף 5 לשם הגברת פיקוח הכנסת על מינוי שרים מוצע להקנות לכנסת סמכות להעביר שר מכהונתו בהחלטה של רוב חברי הכנסת. ההחלטה תתקבל לפי המלצת ועדת הכנסת בעקבות דרישה של ארבעים חברי הכנסת לפחות, ולאחר שניתנה לשר הזדמנות לטעון את טענותיו בפני הוועדה ובפני הכנסת. כמו כן, מוצע לקבוע ששר שהכנסת העבירה אותו מכהונתו לא יוכל לכהן כשר או כסגן שר בתקופת כהונתה של אותה כנסת. מוצע לסייג הוראה זו לגבי ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי, שעל העברתם מכהונה חל מנגנון האי־אמון. סעיף 6 מוצע להחיל את תנאי הכשירות שבסעיף 6 לחוק היסוד החלים על שרים גם על סגני שרים.