הצעת חוק היערכות אזרחית למצבי חירום, התשפ"ג-2023

הצעה זו באה על רקע ההכרה בחשיבותה האסטרטגית של היערכות אזרחית למצבי חירום. התודעה הישראלית שבויה במושגי "עורף" מול "חזית" במלחמה כמצב היחיד שבו נדרשת היערכות חירום. הצעת החוק מבקשת לשנות את התפיסה הזו, שאינה הולמת עוד את המציאות: בתקופתנו משתנה תמונת המלחמה ואי אפשר לכנות מתקפות טילים על אוכלוסייה כהתרחשות "עורפית". בנוסף, נדרשת היערכות למתקפות טרור נרחבות, חלילה, ולפגעי טבע שעלולים להתרחש. מכאן שעלינו לייצר תשתית הרואה את הציבור לא כ"עורף", אלא כזירה ראשית וראשונית שחייבת להיות ערוכה למצבי חרום מכל סוג. היערכות זו נדרשת במיוחד לאור מבצעי הלחימה מהשנים האחרונות, מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006, מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009, מבצע "עמוד ענן" בנובמבר 2012 ומבצע "צוק איתן" ביולי 2014 – בהם הותקפו אזורים נרחבים ברחבי המדינה. דוח מבקר המדינה מיולי 2007 בעניין היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה הצביע על הליקויים הרבים של כלל רשויות השלטון לצד תפקוד הממשלה בזמן המלחמה בכל הנוגע לטיפול בעורף. בהתאם לממצאי הדוח, "קברניטי המדינה השקיעו את מירב המאמצים בלחימה בלבנון, ולא בטיפול בעורף שהיה נתון לפגיעה רחבת היקף כבר מימיה הראשונים של המלחמה". כמו כן הדוח הדגיש, כי אין תכליתו רק להצביע על הליקויים אלא גם- ובעיקר- לגרום לרשויות המוסמכות לפעול לתיקון הליקויים שהתגלו ולשיפור מוכנותו של העורף למצבי חירום עתידיים. לפיכך, מטרת העל של חוק זה הינה, בין השאר, יישום לקחי דוח מבקר המדינה ויצירה מסגרת בחוק לטיפול בהיערכות העורף לשעת חירום, לצד היערכות אזרחית למצבי חירום אחרים, דוגמת אסונות טבע. לצד הטיפול במצבי לחימה, נדרשת היערכות אזרחית מקיפה לפגעי טבע דוגמת הסופה בירושלים בחודש דצמבר 2013, בה מאות אלפי תושבים ותושבות העיר היו נצורים בה, חלקם ללא חשמל, או אסון השריפה בכרמל בדצמבר 2010. הגורמים העיקריים, אשר דוח מבקר המדינה מתייחס אליהם הינם ממשלת ישראל –ראש הממשלה והשרים, כל שר בתחומי אחריותו; צה"ל – בייחוד פיקוד העורף; הרשויות המקומיות וכן כל אחד ואחד מהגופים העוסקים בהיערכות אזרחית למצבי חירום. גופים אלה מוגדרים במסגרת הצעת החוק הזו