הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (בחינה ועדכון של תכניות), התשפ"ג-2023

הצפויה בחוף – רבה. שחלו מאז נקבעה." החוף תישמר זמינה ככל הניתן לטובת הכלל ולטובת הסביבה. בחוק שמירת הסביבה החופית, שאושר בשנת 2004, עוגנו על ידי המחוקק עקרונות ההגנה על הסביבה החופית, אוצרות הטבע והמורשת בה, וכן החובה למנוע ולצמצם במידת האפשר פגיעה באלה. ואולם, החוק קבע כי עקרונותיו יחולו רק על תכניות חדשות שאושרו לאחר תחילת החוק, ולא יחולו על תכניות שאושרו ערב תחילתו. כל תכנית שאושרה, עומדת בתוקפה עד שתשונה על ידי תכנית חדשה ממנה. בסביבה החופית, התוצאה היא כי קיימות תכניות ישנות שניתן להוציא מכוחן היתרים והן אינן תואמות את הוראות חוק הסביבה החופית, כך שמימושן מותר בהתאם למצב המשפטי הקיים אולם פגיעתן עניין זה צוין במפורש אף בדוח מבקר המדינה לעניין השמירה על החופים מיום 8 במאי 2013: "לעיתים תכניות אינן תואמות לצרכים החדשים ולראיה התכנונית החדשה, משום שמאז הכנתן חלו שינויים חקיקתיים והתגבשו תובנות חדשות. הדברים נוגעים גם לפיתוח רצועת החוף בישראל, שכן בשנים האחרונות חלו שינויים במדיניות הפיתוח ובחקיקה בנושא, ששיקפו את הרצון להגן על הסביבה החופית". לאור זאת הציע המבקר להקים מנגנון תכנוני של בחינה מחדש של תכניות: "על מוסדות התכנון לקבוע אמות מידה מפורשות בנוגע למשך תקפותה של תכנית מאושרת, וכמו כן עליהם לקבוע אם יש צורך מדי פעם בפעם לחזור ולבחון את מידת תקפותה של תכנית שגובשה לפני שנים, לנוכח השינויים אין חולק כי אחד האזורים שבהם יש חשיבות מכרעת לבחינה מחדש של תכניות ישנות הוא רצועת החוף הצרה של מדינת ישראל. כבר כיום רצועת החוף הזמינה לציבור עומדת על 5.1 ס"מ חוף לתושב, ולנוכח הכפלת גידול האוכלוסייה בתוך 30 שנים, צפויה להצטמצם כבמחצית ל–8.0 ס"מ חוף לתושב. מכאן שבאזורים הסמוכים לחוף, שבהם הציבור מבלה, ושחשיבות ההגנה עליהם תלך ותגדל ככל שתגדל הצפיפות במדינת ישראל, חיוני במיוחד להבטיח כי המצב התכנוני יתאם את האינטרס הציבורי – רצועת לשם כך, מוצע לקבוע תקופה שייעשה בה מאמץ מרוכז לבחינת כלל התכניות הקיימות שאושרו בסביבה החופית לפני כניסת חוק שמירת הסביבה החופית לתוקף, והתאמתן לעקרונות חוק שמירת הסביבה החופית והתכניות הארציות והמחוזיות הקיימות. מוצע כי הוועדות המחוזיות ירכזו את כל