הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון - חובת נגישות באוטובוסים בין-עירוניים), התשפ"ג-2023

הבין-עירונית בישראל, ולאדם הנעזר בכיסא גלגלים, למשל, אין אפשרות להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית הבין-עירונית. בתדירות גבוהה של לפחות יום או יומיים בשבוע אם לא בכל יום. לוותר על ביקור חברים ומשפחה, ועל בילוי ופנאי. אנשים עם מוגבלות פיסית נאלצים להסתמך על רכב אוטובוסים בין-עירוניים, תחבורה ציבורית חכמה, מיניבוסים, השאטלים שעתידים להפעיל את הנתיבים סעיף 19 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, קובע הוראות לעניין נגישות לשירותי תחבורה ציבורית, אך אינו כולל חובת הנגשה פיסית לאוטובוסים בין-עירוניים. היום, ישנה הנגשה מלאה באוטובוסים העירוניים וברכבות, אך באוטובוסים הבין-עירוניים ישנה הנגשה חושית בלבד. כך, אנשים הזקוקים להנגשה פיסית אינם יכולים להשתמש במרבית התחבורה הציבורית לפי דוח של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות משנת 2011, %69 מהאנשים עם מוגבלות השתמשו בשנה האחרונה בתחבורה ציבורית)אוטובוסים או רכבות(; %39 מהאנשים עם מוגבלות לפיכך, לא ניתנת הזדמנות שווה לכלל אזרחי מדינת ישראל לשימוש בתחבורה הציבורית באופן מלא. אנשים עם מוגבלות פיסית עלולים לוותר על תעסוקה בשל חוסר נגישות למקום התעסוקה, וכן עלולים פרטי כאמצעי תחבורה משום שנמנעת מהם ההתניידות ברוב שירותי התחבורה הציבורית לרבות