הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ לארץ למי שאינם רשאים להינשא על פי הדין הדתי, התשפ"ג-2023

הזכות להינשא היא זכות אנושית בסיסית המעוגנת גם בדין הבינלאומי וגם בדין הישראלי. הזכות להינשא נגזרת מערך כבוד האדם המעוגן בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כן, הכרזת האו"ם בדבר זכויות האדם מיום 48.12.10 קובעת כי "כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואים ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין, בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם." לפי החוק הקיים במדינת ישראל, אי אפשר לקיים נישואין אזרחיים בארץ. מאז הקמתה המשיכה המדינה את ההסדר שהפעיל השלטון הבריטי וקודם לו העותומאני, לפיו נישואין יערכו רק לפי דין אישי ורק למי שיש לו דין אישי. הסדר זה פוגע במספר קבוצות: חסרי דין אישי; מי שדינם האישי אוסר עליהם להינשא עם מי שהם חפצים להינשא לו; מי שמשתייך לעדה שאינה מוכרת וכן מי שחפצים להתחתן שלא לפי דין דתי כלשהו. מכל אלו נשללת הזכות הבסיסית להינשא במדינתם. בעיית הנישואין האזרחיים הולכת ומחריפה בגלל המספר הגדל והולך של אנשים שאינם מוכרים כיהודים, חסרי דין אישי, בני זוג מאותו המין וחסרי דת הגרים בישראל. בני זוג המעוניינים להינשא, אך אינם יכולים לעשות זאת בישראל באחת המסגרות הדתיות, נאלצים להינשא בחוץ לארץ. אין למדינה זכות לפלוש לתחום אמונתו של הפרט וחופש המצפון שלו. חופש המצפון, כמקובל במדינות דמוקרטיות, משמעותו, בין השאר, להימנע מכל תכתיב דתי. במדינה דמוקרטית אין מקום לפגיעה בזכות בני זוג להינשא על פי השקפתם המצפונית. על מנת למנוע הפליה של בני זוג שאינם יכולים