הצעת חוק הנישואין ופירוקם, התשפ"ג-2023

הזכות להינשא היא אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר שעל חברה מתוקנת להבטיח לכל תושביה, ללא כל הפליה או הבדל דת, גזע או מין. כדי להבטיח את זכות היסוד הזאת, האחריות לרישום נישואין ולפירוק נישואין צריכה להיות בידי המדינה בלבד. נישואין ממוסדים הם הכרה של המדינה בזוג הבוחר לחיות חיים משותפים יחד. הואיל והמדינה היא ארגון אזרחי, המושתת על תפיסה אזרחית ולא דתית, הצעת החוק מייצרת מציאות שבה רישום נישואין ופירוק נישואין יהיו גם הם פעולה אזרחית. אין כל כוונה למנוע מזוגות החפצים להתחתן באופן דתי לעשות זאת, אדרבא: כל זוג חופשי לערוך כל טקס שיחפוץ בו, דתי או אחר, אם הוא חפץ בכך. ואולם ככל שהזוג רוצה להיות מוכר כזוג נשוי במדינת ישראל – עליו לעבור במסגרת המסלול האזרחי של המדינה. פרק א': נישואין סעיפים 1 ו-2 הצעת החוק משריינת את זכות היסוד להינשא, ומבטיחה את החירות להינשא, ככל שכל אחד מבני הזוג עומד בתנאי סף אשר על בני הזוג המתחתנים לעמוד בהם, לעניין גיל הנישואין, מעמדם האישי כבלתי נשואים והיעדר קרבה משפחתית ביניהם. סעיפים 3 עד 9 נישואין ייערכו על ידי רשם נישואין במסגרת הליך אחיד לביצוע רישום נישואין שיתבצעו בישראל. בני זוג יחתמו על הצהרת נישואין, כחלק מרישום הנישואין. הליך הנישואין ייעשה בשתי פגישות: בראשונה, על רשם הנישואין להסביר לבני הזוג את מהות קשר הנישואין והצהרת הנישואין והשלכותיהם. בפגישה השנייה, לאחר שהרשם נוכח ששני הצדדים מבינים את מהות הנישואין, יחתימם על הצהרת הנישואין ויאשרה בחתימתו. בית המשפט לענייני משפחה יהיה בעל סמכות ייחודית לדון בענייני נישואין. פרק ב': פירוק נישואין