חוק העונשין (תיקון מס' 149), התשפ"ד–2024

כלל י בהצעת חוק זו מוצע להפחית את שיעור תוספת הפיגור בשל אי־תשלום קנס במועד כמפורט להלן. עמדת יוזמי הצעת החוק היא כי תוספת הפיגור הקבועה בדין הקיים פוגעת בחייבים וכי ניתן לתמרץ אדם לשלם קנס במועדו גם באמצעות תוספת פיגור בשיעור נמוך יותר. סעיף 1 סעיף 67 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין), קובע הוראות לעניין תוספת פיגור על קנס פלילי שלא שולם במועדו. לפי הסעיף, אי־תשלום קנס פלילי במועד גורר תוספת פיגור בשיעור של 50 אחוזים מהקנס או מחלקו שלא שולם במועד התשלום, ובתום כל תקופה של שישה חודשים שעברו מהמועד האמור – חמישה אחוזים נוספים מהקנס או מחלקו כאמור. מוצע לשנות את המנגנון לחישוב תוספת הפיגור. ראשית, מוצע לקבוע כי תוספת הפיגור המוטלת בחלוף המועד הראשון לתשלום תופחת מ־50 אחוזים ל־35 אחוזים מהקנס או מחלקו שלא שולם, לפי העניין. תוספת זו, שאינה קבועה במרבית החקיקה האזרחית, משקפת את החומרה המיוחדת של אי־תשלום קנס פלילי במועד, ומדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת (להלן – ועדת החוקה) עלה כי היא נועדה לתמרץ אדם לשלם חוב הנובע מחיוב בדין פלילי לפני תשלום חובות אחרים. עם זאת, בדיוני ועדת החוקה התעוררו שאלות בדבר שיעור ההפחתה של תוספת הפיגור והיחס בינה ובין הריביות במשק וכלים אחרים שנועדו לתמרץ תשלום במועד. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תדון ועדת החוקה בשיעור שייקבע לתוספת הפיגור. שנית, מוצע לשנות את ההסדר לעניין אופן החישוב של התוספת המוטלת על הקנס מהמועד לתשלום ועד התשלום בפועל, ולהחיל על הקנס את הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ד–2023 (להלן – תיקון מס' 9). מנגנון זה נחקק לאחר עבודת מטה מקיפה, שהתבטאה בין היתר בדוח הוועדה לבחינת מנגנוני הריבית בחוק פסיקת ריבית והצמדה (אוקטובר 2021); לעמדת גורמי המקצוע הוא יוצר תמריץ לתשלום חובות במועד בלי להכביד על החייב יתר על המידה. על פי המנגנון המוצע, בחלוף המועד לתשלום הקנס יתווספו על הקנס (ללא תוספת הפיגור) ריבית שקלית ודמי פיגורים כהגדרתם בתיקון מס' 9. הריבית השקלית נועדה, בין היתר, לשמור על ערך הכסף, ומבחינה כלכלית היא אמורה להיות שוות ערך לריבית צמודה והפרשי הצמדה על פי הדין הקיים. דמי הפיגורים שיצטרפו לחוב אחת לשלושה חודשים נועדו לתכלית שונה – לתמרץ חייב לשלם בהקדם. לפי תיקון מס' 9, שיעור הריבית השקלית ודמי הפיגורים הוא דינמי ומשתנה בזיקה לשינויים כלכליים ואינפלציוניים במשק. אף כי נוסחת החישוב של הריבית השקלית ודמי הפיגורים לפי תיקון מס' 9 טרם נקבעה (היא אמורה להיקבע בתקנות), על פי ההערכה שהציג משרד האוצר בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה, בתנאי המשק הנוכחיים, בעת שריבית בנק ישראל היא בשיעור 5.4 אחוזים, שיעור הריבית השקלית ודמי הפיגורים צפוי להיות כ־12 אחוזים בשנה, ושיעור זה צפוי לרדת ככל שהריבית במשק תופחת. סעיף 2 חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו–1985 (להלן – חוק העבירות המינהליות), מאפשר לשר המשפטים, באישור שר ממונה ובאישור ועדת החוקה, לקבוע בתקנות כי עבירות על הוראות חוק מסוימות שאינן פשע, יהיו עבירות שבשלהן אפשר להטיל קנס בדרך מינהלית. סעיף 17 לחוק העבירות המינהליות קובע הוראות לעניין תוספת פיגור על קנס שהוטל מכוח חוק העבירות המינהליות ולא שולם במועדו, ולפיו, שיעור תוספת הפיגור יהיה כקבוע בסעיף 67 לחוק העונשין. לנוכח השינוי המוצע בסעיף 67 לחוק העונשין, מוצע להתאים את הוראות סעיף 17 האמור לתיקון המבוקש, וכך, גם בעבירות מינהליות שבשלהן יוטל קנס תפחת תוספת הפיגור כאמור. סעיף 3 פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), קובע הסדר דומה מאוד לזה שבחוק העבירות המינהליות, ומכוחו מוסדרות, ככלל, עבירות קנס בשל הפרות של פקודת התעבורה, של חוקי עזר ברשויות מקומיות ושל עבירות שעניינן פגיעה בסביבה. כמו סעיף 17 לחוק העבירות המינהליות, סעיף 229(ב) לחוק סדר הדין הפלילי מחיל על עבירות קנס את הוראות סעיף 67 לחוק העונשין לעניין תוספת הפיגור על קנס שלא שולם במועד, ולכן מוצע להחיל את ההסדר המוצע על קנס פלילי לפי חוק העונשין גם על עבירות קנס מכוח חוק סדר הדין הפלילי, כלומר, גם בעבירות אלו מוצע להפחית את תוספת הפיגור כאמור. עם זאת, מוצע לקבוע כי השיעור המופחת של תוספת הפיגור של 35 אחוזים לא יחול על עבירות קנס מסוימות הקבועות בפקודת התעבורה, ומוסדרות כעבירות קנס לפי סעיף 30 לפקודת התעבורה ופרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי חל עליהן (בשינויים מסוימים). לגבי רשימת עבירות זו החל הליך של אי־הפללה, והוא נדון בימים אלו בוועדת הכלכלה של הכנסת בהכנת הצעת חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ב–2021 (הצעות חוק הממשלה – 1478), לקריאה השנייה ולקריאה השלישית (להלן – הצעת החוק הממשלתית). בעת הכנת הצעת החוק הזו לקריאה הראשונה קבעה ועדת החוקה כי מכיוון שצפוי שעבירות אלו יוגדרו בהצעת החוק הממשלתית כהפרות תעבורה מינהליות (וכך יחדלו להיות עבירות קנס), מן הראוי שהמנגנון לתוספת הפיגור בשל עבירות אלו ייקבע בהצעת החוק הממשלתית. יצוין כי בקרב גורמי המקצוע יש הסבורים כי אין הצדקה להבדיל בין עבירות קנס מסוימות לעבירות מינהליות ולעבירות קנס אחרות, ולו בתקופת הביניים שבין יום תחילת ההסדר המוצע ליום תחילתו של החוק שייחקק מהצעת החוק הממשלתית. על כן הוחלט שלא להפחית את תוספת הפיגור המוטלת בשל אותן עבירות בהצעת חוק זו. בשלב זה מוצע להוסיף את תוספת שנייה א' לחוק סדר הדין הפלילי, ובהמשך הליכי החקיקה ייבחן הצורך בקביעת העבירות המנויות בחלק ב' לתוספת הראשונה להצעת החוק הממשלתית בחוק סדר הדין הפלילי או בחיקוק אחר. סעיף 4 מכיוון שהמנגנון המוצע מבוסס על הוראות תיקון מס' 9, מוצע שגם תחילתו של ההסדר המוצע תהיה במועד תחילתו של תיקון מס' 9 (להלן – יום התחילה). יצוין כי תחילתו של תיקון מס' 9 הוא ביום כ"ח באלול התשפ"ד (1 באוקטובר 2024), ואפשר שמועד זה יידחה, בצו, בשלושה חודשים כאמור בסעיף 116 לתיקון מס' 9. עוד מוצע לקבוע כי החוק יחול גם על קנסות שהוטלו לפני יום התחילה, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לגרוע מתוספות פיגור שאדם חויב בהן לפני תחילתו של החוק המוצע. קרי, אם ביום התחילה התגבשה החובה לשלם תוספות פיגור בשיעור 50 אחוזים או יותר מכוח הדין הקיים, תיוותר החובה לשלם את תוספות הפיגור האמורות, אך מיום התחילה יתווספו לקנס ריבית שקלית ודמי פיגורים באופן המתואר לעיל, במקום תוספת של 5 אחוזים מגובה הקנס בכל חצי שנה על פי הדין הקיים. להערכת משרד האוצר, לא מדובר בהצעת חוק תקציבית כהגדרתה בסעיף 3ג לחוק־יסוד: משק המדינה.