הצעת חוק חובת מיגון לנכים, קשישים, דיירי הדיור הציבורי ולמתגוררים ביישובי קו העימות בעוטף עזה, התשפ"ג-2023

בשנים האחרונות גבר האיום של ירי רקטי מכיוון רצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית בעורף. לפיכך, התקבלו בשנים האחרונות שלוש החלטות בממשלה למגן מבני מגורים באמצעות מרחבים מוגנים דירתיים)ממ"דים(ביישובי עוטף עזה. החלטות אלו שיקפו תכנית תלת שלבית בהתקדמות הפרויקט, כאשר בכל פעם הורחב טווח הביצוע כך שיישובים נוספים נכללו בו. בשלב א' הוסכם בהחלטת הממשלה שמספרה 3192 מיום 2008.2.24 למגן את בתי היישובים הממוקמים בטווח של עד 5.4 קילומטרים מגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה, בדגש על בתים צמודי קרקע ובתים בעלי תקרות קלות)דוגמת אסבסט או רעפים שאינם מחופי בטון(שנבנו לפני שנת 1992 ואין בהם מיגון. לאחר מכן, בהחלטת הממשלה 4316 מיום 2008.12.7 אישרה הממשלה את תקצוב השלבים הנותרים בתוכנית המיגון באותו הטווח וכללה דירות מגורים ביישובים השוכנים בטווח של עד 5.4 קילומטרים מהגדר ואשר לא נכללו בו קודם לכן. נקבע כי ימוגנו כ-900,5 יחידות דיור נוספות על פי התעדוף שיקבע פיקוד העורף. לבסוף, בשלב ג' אושרה החלטת הממשלה 5187 מיום 2012.10.28, כאשר עקב המצב הביטחוני באזור אישרה ממשלת ישראל להמשיך ולהרחיב את פרויקט מיגון בתי המגורים ביישובים הנמצאים בטווח של 5.4 עד 7 קילומטרים מגדר המערכת, לפי התעדוף שקבע פיקוד העורף. תכנית המיגון הסתיימה בסוף שנת 2017. בסך הכל, בכל שלושת השלבים, מוגנו יחידות דיור ב-42 יישובים בארבע מועצות אזוריות: חוף אשקלון, שער הנגב, שדות נגב ואשכול, וכן בעיר שדרות. בפרויקט נבנו כ-11 אלף ממ"דים בעלות כוללת של כ-1.1 מיליארד שקלים חדשים בפריסה של כ-10 שנים, הן בביצוע ממשלתי והן בביצוע עצמי על ידי הדיירים במימון המדינה. הפרויקט שיפר באופן דרמטי את אורח חייהם ואת הגנתם של התושבים המתגוררים ביישובים אלה. בסבבי הלחימה האחרונים, ניכר היה כי בדרך קבע מטווחים גם יישובים המצויים מעבר לקו שבעת הקילומטרים, ואשר ההגנה בהם חסרה למדי. כידוע, החל משנת 1992 כל יזם הבונה דירה בישראל מחויב בהתאם לחוק להתקין במבנה מרחב מוגן, אולם חלק ממבני המגורים במרחב שבין 7 ל-20 קילומטרים ובטווח שבין 20 ל-30 קילומטרים מרצועת עזה הם חסרי הגנה כליל. כך, למשל, בסבב הלחימה האחרון במסגרת מבצע "שומר החומות", שיגר החמאס אלפי רקטות בתוך ימים ספורים, ועשרות אלפי אזרחים במרחבים אלה נותרו חסרי הגנה בשל מיגון דירתי חסר או מקלוט ציבורי שאינו נגיש או זמין להם. במקומות רבים בהם אין ממ"ד בכל בית, קיים מקלט ציבורי שאמור לספק מענה בטחוני בזמן ירי רקטי, אך ישנן 2 קבוצות אוכלוסייה שאינן יכולות להגיע אליו. הראשונה היא אנשים מבוגרים שאינם מסוגלים לרוץ בפרק זמן קצר כל כך למקלט. השנייה היא נכים המוגבלים בתנועה. אנשים אלו לא יכולים להגיע למרחב מוגן בזמן סביר ונותרים חסרי הגנה אל מול מתקפות האויב, כאשר במתקפות הטילים האחרונות התברר שקשישים ונכים רבים שאין להם ממ"ד בדירה, נאלצו לרוץ למקלט או לחדר מדרגות ותוך כדי המנוסה נפצעו או ח"ו נספו או שנאלצו להישאר חשופים ללא הגנה בדירה מחוסר יכולת פיזית להגיע למקלט. הפתרון היחיד שיכול להציל את חייהם הוא בניית ממ"ד או מיגון פנים דירתי בדירה בבעלותם. לשתי קבוצות אלו מצטרפת קבוצה שלישית של אנשים המתגוררים בדיור הציבורי. חובתה המוסרית של המדינה היא למגן את אותם אנשים, וזאת משלושה טעמים. ראשית, בדירות בדיור הציבורי מתגוררים אזרחים שידם אינה משגת לממן בניית ממ"ד בעצמם וזקוקים לתמיכתה של המדינה, שהיא למעשה זאת שבנתה את הדירות ושיכנה אותם שם. שנית, גם אם ידם הייתה משגת, הדירה לא נמצאת בבעלותם, לכן לא סביר לצפות מהם שישביחו נכס ששייך למדינה. הטעם השלישי הוא, שהדירות שייכות למדינה. במדינה בה קיים איום רקטי באופן תדיר, יש לרשויות המדינה את החובה המוסרית למגן כל מבנה ציבורי שנמצא ברשותה. במבצע "שומר החומות" התברר שטווחי הירי של האויב הולכים וגדלים וירי למרכז הארץ אינו רק