הצעת חוק הסדרת הטיפול בחולי נפש (תיקוני חקיקה), התשפ"ג-2023

מדי שנה מתאשפזים כ-000,21 אנשים עם מוגבלות נפשית בבתי חולים פסיכיאטריים בישראל ומקבלים בהם טיפול נפשי. מדובר בקבוצה קטנה יחסית מתוך סך האנשים עם מוגבלות נפשית הזקוקים לטיפול, שכן רובם מקבלים טיפול בקהילה. מתוך כלל המאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים, כ-%30 מאושפזים בכפייה. מתוך אלה המאושפזים בכפייה, חלק קטן מאושפז מכוח צו שניתן בידי בית משפט בהליך פלילי. למעלה מ-%21 מסך המאושפזים הכללי, מושמים בבתי החולים בכפייה מתוקף הוראות של הפסיכיאטר המחוזי. השהייה הממוצעת בבתי חולים פסיכיאטרים היא בת 55 ימים בשנה לאדם, לעומת 3.4 ימים בממוצע באשפוז הכללי)בריאות הנפש בישראל – שנתון סטטיסטי 50-60, משרד הבריאות)2012((. אשפוז פסיכיאטרי, גם כאשר הוא נעשה בהסכמת החולה וגם כאשר הוא מוצדק מבחינה רפואית, הוא קשה ומורכב. רוב בתי החולים הפסיכיאטרים נפרדים וסגורים ומשך האשפוז הממוצע בהם ארוך משמעותית ממשך האשפוז בבתי החולים הכלליים. לכל אלה מצטרפת תחושה קשה של המטופלים של פגיעה בביטחון האישי. משרד הבריאות אינו מפרסם נתונים על מקרי אלימות בבתי חולים פסיכיאטריים ונתונים על אלימות כלפי מטופלים מצד אנשי צוות ומצד מטופלים אחרים. נתונים אלו אינם מסופקים גם מצד המשטרה והפרקליטות)נייר מחקר: אלימות כלפי מאושפזים בבתי חולים לבריאות נפש, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 23 בדצמבר 2013, עמ' 3(. ואולם, גם משרד הבריאות מודה כי: "בעבודה עם קהל ומטופלים, בה רב המתח והעומס, עלולים להתרחש אירועים אלימים של מטופלים ומשפחות כלפי צוות מטפלים, או לחילופין לעורר אלימות של צוות כלפיהם")ציטוט מדבריו של ד"ר בעז לב, לשעבר משנה למנכ"ל משרד הבריאות: "יותר שליטה פחות ריסון, קווים מנחים ברורים בתחום מניעה והתמודדות עם אלימות)פתח-דבר(משרד הבריאות 2008(. לכך מתווספת העובדה כי באופן כללי מדובר בציבור פגיע החשוף יותר מהאוכלוסייה הכללית לאלימות בכלל ולאלימות מינית בפרט ממספר סיבות הקשורות בקשר ישיר למוגבלות אותה הם חווים. אחת לכמה שנים אנו שומעים על אלימות, הזנחה והתעללות מצד אנשי צוות בבתי חולים פסיכיאטריים. חלק מהמקרים מדגימים את הטשטוש שבין שיטות טיפול לבין מעשים העולים לכדי עבירות פליליות ואלימות. לגבי חלק מהמקרים, נפתחו חקירות משטרה שחלקן הסתיימו בהעמדה לדין של אנשי צוות. אולם, רוב התלונות נגנזות בשל חוסר עניין לציבור או נתפסות כבלתי אמינות מבחינה ראייתית בגלל מצבם הנפשי של המתלוננים. לעתים מדובר באלימות מצד מטופלים אחרים. יודגש כי בשונה מהסטיגמה הקיימת בנושא, רמת האלימות של מטופלים אינה שונה מזו של הציבור הרחב, אולם אנשים באשפוז מצויים במצב משברי, בחוסר מעש ובתנאי צפיפות, דבר המוביל גם למקרי אלימות. הנתונים על חוסר ביטחון בסיסי באשפוז פסיכיאטרי מגובים במחקרים מהעולם. באוסטרליה למשל, %67 מהנשים דיווחו שהרגישו חוסר בטחון במהלך האשפוז ו-%45 מהן דיווחו כי נפלו קורבן לפגיעות מיניות מצד מטופלים אחרים במהלך האשפוז)pdf.13591277_r1115028/201305/reslib/au.net.abc.www//:http(. הניסיון בעולם מראה כי קביעת חובת דיווח של אנשי הטיפול במחלקה להנהלת בית החולים ולהנהלת