הצעת חוק התמודדות עם תופעת נטילת דמי חסות, התשפ"ג-2023

נטילת דמי חסות)"פרוטקשן"(היא שיטה לסחיטת כסף מקורבנות על ידי עבריינים או ארגוני פשיעה. מהותה של פעולה עבריינית זו אינה פשוטה להגדרה ואכיפה, שכן היא מבוססת על מעין "הסדר" בין בעל עסק לבין ארגון "שמירה" הסוחט אותו. במסגרת ההסדר הנסחט משלם לארגון או לנציגיו סכומי כסף ובתמורה לכך הארגון מגן על הנסחט מפשיעה)כולל פשיעה שנגרמת על ידי הסוחט עצמו(. לרוב גביית דמי החסות נעשית בצורה של הלבנת הון כך שהכספים נגבים דרך עסק מורשה כגון חברות שמירה, באופן חוקי, לכאורה, והדבר לא מדווח למשטרה. במקרים בהם בעל העסק בוחר שלא לשתף פעולה, הסוחט פוגע בו. האיום והפגיעה בבית העסק יכולים להיות באמצעים פיזיים כדוגמת ניפוץ שמשות, גניבת סחורה, תקיפה אלימה של בעלי העסק או בני משפחתם, השלכת מטעני חבלה, שריפת העסק ועוד. כמו כן, עם ההתפתחות הטכנולוגית ידם הארוכה של ארגוני הפשיעה הגיעה גם לרשת האינטרנט. ארגוני פשיעה שוכרים את שירותיהם של מומחי מחשבים, המפתחים וירוסים אשר מבצעים הצפנת מסמכים ממוחשבים. אותם מחשבים שנדבקו בווירוס לא יקבלו את מפתח שחרור ההצפנה, כל עוד בעל המחשב לא ישלם כופר בסכום נקוב וגם בדרך זו מבצעים ארגוני הפשיעה העבריינים את פעולות הסחיטה. בשנים האחרונות, הפכה תופעת נטילת דמי חסות למכת מדינה, עם זאת, כיום אין בישראל חוק שקובע ענישה או הגדרה ייחודית לנטילת דמי חסות, עובדה שמקשה על אכיפה ומיגור של התופעה. על פי דוח שנכתב בידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת באין סעיף חוק ייחודי מתאים, העמדה לדין בגין פעולות הכוללות נטילת דמי חסות נעשית על פי רוב לפי סעיפי חוק הנוגעים לסחיטה בכוח)סעיף 427 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, להלן – חוק העונשין(, סחיטה באיומים)סעיף 428 לחוק העונשין(ונטילת נכסים לשם סחיטה)סעיף 430 לחוק העונשין(. בגין עבירות אלה, נפתחו על פי המשטרה 105 תיקים בשנת 2021. מספר זה, המהווה מספר גבוה בפני עצמו אינו מעיד על מספר העבירות שבוצעו בפועל שמספרן עלול להיות רחב בהרבה, כך לפי הדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. לצד הקושי בהעמדה לדין נוכח העדר סעיף חוק מתאים בחוק העונשין, קשיים נוספים שעומדים בפני כוחות האכיפה מגבילים את יכולת ההתמודדות עם היקף התופעה וחומרתה. כך למשל, ישנה תופעה רווחת של תת-דיווח בכל הנוגע לעבירות הנוגעות לנטילת דמי חסות. כמו כן, יש לציין כי מעבר לחומרת המעשה בפני עצמו, הניסיון המצטבר במגוון עבירות סחיטה באיומים מלמד כי התשלום או הציות לאותו עבריין לא מבטיח הפסקה של הסחיטה ואף מעודד, לא אחת, את העבריינים להעמיק את הסחיטה. נוכח האמור עלה מהמשטרה צורך עמוק לעיגון תיקונים רחבים בחקיקה הפלילית והמנהלית כדי להתמודד עם התופעה. בהתאם לכך, מוצע לחוקק חוק להתמודדות עם תופעת נטילת דמי החסות. להגדיר את הפעולה העבריינית של נטילת דמי חסות כעבירה שבצידה עונש מאסר חמור ועונש מינימום, לקבוע שהמעשה מהווה עוולה אזרחית ולתת כלים בידי רשויות החוק לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000 וחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג–2003 לטיפול בתופעה. כמו כן, מוצע להחיל זכויות המעוגנות בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001 גם על נפגעי עבירת נטילת דמי חסות. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חברת הכנסת שרן מרים השכל)פ/24/3548(ועל ידי חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין וקבוצת חברי הכנסת)פ/24/4043(ועל שולחן הכנסת העשרים וחמש על ידי חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין וקבוצת חברי הכנסת)פ/25/1347(. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת יוסף שיין וקבוצת חברי הכנסת)פ/24/3995(. הצעת החוק זהה לפ/24/4043 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית שלהכנסת. --------------------------------