חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025

חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה), התשע"ח–2017 (להלן – החוק), נועד לאפשר להורה שילדו נפטר לדחות את הפרישה שלו ובכך לסייע לו להמשיך בחיי השגרה על אף האסון שפקד אותו. החוק קובע כי מי שמעסיק יותר מ־25 עובדים, לא יחייב עובד שילדו נפטר והגיע לגיל פרישת חובה, לפרוש מעבודתו בשל גילו במשך ארבע השנים שמיום הגיעו לגיל פרישת חובה, ובלבד שהעובד הועסק במקום העבודה שבע שנים לפחות בתכוף להגיעו לגיל פרישת החובה, ואינו נמנה עם החריגים הקבועים בסעיף 5 לחוק. החוק נקבע כהוראת שעה לארבע שנים כדי לאפשר את בחינת יישומו והשפעתו על סוגיות הנובעות מהעסקת הורים שילדם נפטר. הוראת השעה הוארכה פעמיים, כל פעם בשנתיים, ותוקפה יפוג ביום י"א בטבת התשפ"ו (31 בדצמבר 2025). (20 בנובמבר 2024). מסקר שערך משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי (להלן – המשרד) בקרב הורים שכולים והוגש לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת (להלן – הוועדה) ביולי 2023, עולה כי מחצית מההורים השכולים שהשיבו על הסקר בחרו לממש את זכותם לפי החוק ולהמשיך לעבוד לאחר הגיעם לגיל פרישת חובה. עוד עולה כי רוב ההורים השכולים שבחרו להמשיך לעבוד היו שבעי רצון מההחלטה. רוב ההורים השכולים שטרם הגיעו לגיל פרישת חובה ציינו כי הם משערים שיבחרו להמשיך לעבוד לאחר הגיעם לגיל זה, מתוך תחושת המשמעות בעבודה וסיוע בהתמודדות עם האובדן שחוו. על סמך מסקנות הסקר המליץ המשרד להפוך את הוראת השעה להוראת קבע, אף כי הצעת החוק הממשלתית שהוגשה לאחר מכן האריכה את תוקף הוראת השעה בשנתיים בלבד, כאמור. לאור האמור, בחלוף שבע שנים מיום כניסת החוק לתוקף, מוצע לתקן את החוק ולקבוע אותו כהוראת קבע. יוזמות: חברות הכנסת מירב כהן, גלית דיסטל אטבריאן