הצעת חוק הפסקת היריון, התשפ"ג-2023

ההסדר החוקי כיום בעניין הפסקות היריון מעוגן בחוק העונשין, התשל"ז–1977)להלן – החוק(, ומטיל מגבלות מהותיות על האוטונומיה של נשים על גופן. הסדר זה מונע מאישה הרה שליטה ואחריות על גופה ועל פריונה ואינו נותן משקל לרצונה של האישה להפסיק את הריונה. מצב חוקי זה פוגע בזכותן של נשים לשוויון, לחירות, לכבוד ולבריאות ואינו תואם את המצב המשפטי הנוהג ברוב המדינות המפותחות. כיום, החוק קובע כי אישה הרה תלויה באישור הוועדה להפסקת היריון כדי להפסיק את ההיריון ואישור זה מותנה בהתקיימן של מספר עילות מצומצמות: טעמים רפואיים, גילה הצעיר או המבוגר של האישה, העובדה שההיריון נובע מיחסים אסורים בחוק או שהוא מחוץ לנישואין. משמעות הדבר היא שלנשים אין יכולת לקבל החלטה עצמאית ביחס להפסקתו של היריון בלתי רצוי. יתרה מזו, מצבים שכיחים רבים של היריון בלתי רצוי בשל נסיבות חברתיות, משפחתיות או כלכליות קשות אינם מהווים כלל עילה למתן אישור של הוועדה. מצב דברים זה גורם לא אחת לפונות לשקר, ובפועל יוצא שכמעט כל הפניות להפסקת היריון מתקבלות)על פי דוח מבקר המדינה)דוח שנתי 66ג משרד הבריאות – הפסקות היריון יזומות, התשע"ו-2016(, בשנת 2013 אושרו כ-%6.97 מפניותיהן של נשים לוועדות להפסקת היריון(והוועדה לא רק פוגעת באוטונומיה של נשים אלא אף מיותרת. הצעת החוק נועדה לתקן מצב זה ולהתאים את החוק למצב הנוהג ברוב המדינות המפותחות, ולשינויים החוקתיים שהתרחשו בישראל מאז נחקק ההסדר הקיים ובראשם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, והתבססותה של מגילת זכויות היסוד של הפרט. התפיסה המקובלת ברוב המדינות