הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 10), התשפ"ה–2025

כללי סעיפים 5 ו־6 לחוק זכויות הסטודנט, התשס"ז–2007 (להלן – החוק), מעגנים את חופש הביטוי ואת חופש ההתארגנות של סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה ובמוסדות נוספים שהחוק חל עליהם (להלן – מוסד). סעיף 6 לחוק קובע כי לכל סטודנט החופש להתארגן ולהפגין בכל תחום ונושא לפי הכללים הקבועים בעניין זה בתקנון המוסד. חלק מהמוסדות קבעו תקנוני פעילות ציבורית שבהם מוסדרים תנאים לקיום ולאישור של פעילות ציבורית מאורגנת בתחומי המוסד ומגבלות על קיומה. אחת הדרכים למימוש חופש הביטוי וההתארגנות של סטודנטים במוסדות היא באמצעות תאי סטודנטים, אולם על פי רוב אין בתקנונים אלה התייחסות לרישום תאי סטודנטים ולפעילותם. מטרת הצעת חוק זו היא לחייב הסדרה של פעילות ציבורית מאורגנת של סטודנטים, ובכלל זה תאי סטודנטים, ולקבוע מנגנונים למניעת פעילות אסורה על פי דין בידי המוסדות, ובפרט התבטאויות העולות כדי הזדהות עם ארגוני טרור או הסתה לטרור; זאת, בייחוד על רקע הרגישות והמורכבות של השיח הציבורי והפוליטי בחברה בכלל ובמרחב האקדמי בפרט מאז אירועי כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) ומלחמת חרבות ברזל. סעיף 1 מוצע להגדיר את המונחים שייעשה בהם שימוש בתיקון המוצע: להגדרה "תא סטודנטים" – מוצע להגדיר בהרחבה את המטרות שלשם השגתן יכול לפעול תא סטודנטים, כך שיכללו מטרות ציבוריות, חברתיות או פוליטיות; הוראות אחרות בעניין תאי סטודנטים, ובכלל זה בעניין רישום תאי סטודנטים, ייקבעו בתקנון הפעילות הציבורית של המוסד. להגדרה "תקנון הפעילות הציבורית" – בסעיף 17א המוצע נקבעו הוראות בעניין קביעת תקנון פעילות ציבורית על ידי מוסד, כמפורט בהמשך. סעיף 2 מוצע לכלול במפורש בסעיף 6 לחוק את הזכות להשתתף בפעילות ציבורית מאורגנת, ובכלל זה באמצעות תאי סטודנטים. סעיף 3 לפי סעיף 17 לחוק מוסד חייב לקבוע ולפרסם תקנון משמעת בנושאים המפורטים בסעיף. ואולם, החוק אינו מתייחס במפורש לקביעת תקנון פעילות ציבורית. ככלל, הסדרת הפעילות הציבורית במוסדות להשכלה גבוהה היא חלק מחופש הפעולה האקדמי והמינהלי של מוסדות אלה לפי סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958. בהחלטת המועצה להשכלה גבוהה מיום 10 ביוני 2014 בנושא פעילות ציבורית בקמפוסים, הכירה המועצה להשכלה גבוהה בחשיבות הפעילות הציבורית במוסדות האקדמיים והבטחת זכויות הסטודנטים לחופש ביטוי, התארגנות והפגנה, וקבעה עקרונות שעל המוסדות להתחשב בהם בקביעת הוראות המסדירות זאת בתקנוניהם. לפי עקרונות אלה, מוסד לא ימנע או יגביל את הזכות לקיים פעילות ציבורית אלא אם כן הפעילות אסורה על פי דין, פוגעת מהותית בקיום הסדיר של פעילות המוסד או נעשית למטרות מסחריות. עוד נקבע כי המוסדות רשאים לקבוע כללים לגבי הפעילות הציבורית, מבחינת מיקום, מועד ומתכונת. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה מצאה ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת (להלן – ועדת החינוך), כי במוסדות רבים נקבעו תקנוני פעילות ציבורית, ובהם הוראות ברוח עקרונות המועצה להשכלה גבוהה כאמור, ובכלל זה איסור קיום פעילות ציבורית שהיא אסורה על פי דין. עם זאת, אין אחידות בהוראות התקנונים, בין השאר באופן ההסדרה של רישום תאי סטודנטים ופעילותם, בתוצאות הפרת הכללים ובהתייחסות לסוגים מסוימים של פעילות אסורה על פי דין. יצוין כי בבדיקה שנערכה לקראת דיוני ועדת החינוך לא נמצאה בתקנונים כאמור התייחסות מפורשת לקיום פעילות או להתבטאות שהיא גילוי הזדהות עם ארגון טרור או הסתה לטרור. לפיכך מוצע לחייב מוסד לקבוע תקנון פעילות ציבורית, שיכלול הוראות ותנאים לעניין קיום פעילות ציבורית מאורגנת בתחומיו, ובכלל זה במעונות הסטודנטים. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תבחן ועדת החינוך בין השאר אם להחיל תקנונים אלה על כלל מעונות הסטודנטים או רק על מעונות סטודנטים הנמצאים בתחומי המוסד ובניהולו הישיר. ככלל, קביעת התנאים וההוראות שייכללו בתקנון הפעילות הציבורית תהיה נתונה לשיקול דעתו של המוסד כחלק מחופש הפעולה הנתון לו. ואולם, כדי למנוע התבטאויות חמורות העולות כדי הזדהות עם ארגוני טרור או הסתה לטרור על ידי תאי סטודנטים או במסגרת פעילות ציבורית מאורגנת אחרת המתקיימת בתחומי המוסדות, מוצע לחייב את המוסדות לכלול הוראה בעניין זה בתקנון הפעילות הציבורית שלהם. הכללת הוראה זו תבטא מדיניות בלתי מתפשרת ביחס לגילויי תמיכה בטרור, העלולים להביא להקצנת השיח ולהפרת הסדר הציבורי, לסכן את ביטחונם של באי המוסדות ואף להוביל לעשיית מעשי טרור. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה הוצע להרחיב את ההוראה המחייבת התייחסות מפורשת בתקנוני הפעילות הציבורית ולכלול בה גם התבטאויות חמורות אחרות שלהן אופי דומה המהוות הסתה לגזענות או לאלימות כמשמעותן בחוק העונשין, התשל"ז–1977. בהמשך הליכי החקיקה תבחן ועדת החינוך אם להרחיב את ההוראה כאמור, בין השאר בהתבסס על נתונים בדבר היקף התבטאויות כאמור ואופן הטיפול בהן במוסדות. לבסוף, וכדי לאפשר אכיפה יעילה של הוראות תקנון הפעילות הציבורית, מוצע לקבוע כי הפרת הוראותיו תהיה עבירת משמעת.